שלושה גברים נשארים בסופה של מסיבה בביתו של המארח, ותוהים איך לשעשע את עצמם, כאשר אחד מהם מבקש שישתפו בפורום זה את סיפור אהבתם הראשונה.
רק אחד מהנוכחים מחזיק בסיפור אהבת בוסר מעניין ועסיסי, והוא מעלה אותו על הכתב במשך שבועיים תמימים.
ולדימיר, נער בן 16, עובר עם הוריו לבית קיץ למשך החופשה, ואמור ללמוד לבחינות הכניסה לאוניברסיטה. מסתבר לו ולהוריו כי משפחה נוספת שכרה בית בשכנות אליהם, נסיכה זקנה וביתה בת ה-21.
באחד מטיוליו בגן המקיף את האחוזה הוא רואה חיזיון מוזר.. הנסיכה הצעירה מוקפת גברים ומשחקת עמם במשחק בעל אופי של שליטה.
ולדימיר הצעיר מתאהב ממבט ראשון בנערה היפה, ובמהרה הופך להיות חלק מחבורת המחזרים ובן בית אצל מושא אהבתו.
ולדימיר ממשיך ומגולל את סיפורו של אותו קיץ, בחברתם של זינאידה, הנסיכה המתעתעת, מחזריה הלהוטים לרצותה וכמובן הוריו, זוג שיחסיו קרירים ומרוחקים. נקודת המפנה מתרחשת כשלרוב הפתעתו ויגונו, מתחוור לולדימיר כי זינאידה מאוהבת, ואין לו מושג מי בר המזל ששבה את ליבה. האם מדובר באחד המחזרים שבחבורה, או שמא באדם שאינו מוכר להם?
מרגע זה ואילך מרחף על פני הנובלה צלו של משולש אהבה מיסתורי, שאת פשרו ניתן רק לנחש, אם כי לא בקושי רב. הקורא יעלה כנראה על הפתרון זמן רב לפני הגיבור בן ה-16, אך עובדה זו לא תגרע ולו במעט מהנאת הקריאה.
כתיבתו של טורגנייב, אי שם במחצית המאה ה-19, היא אמיצה מאוד. מעבר לכשרון הספרותי הבולט, לעניין ולסקרנות המתמשכת שהוא מייצר, הוא משכיל הן להפוך את הטבע לגיבור בעלילה (ועל כך באחרית הדבר המעולה), והן לשלב אלמנטים "אפלים", נקרא לזה, בסיפור האהבה הנכזבת הזה. ניתן לזהות מוטיב חזק של שליטה מול הערצה טוטאלית במערכות היחסים בסיפור; אמו ואביו של ולדימיר, שם האם מפחדת מבעלה, והוא מצידו מרוחק, עושה כרצונו, מזלזל אפילו. זינאידה ופמליית מעריציה, שם המוטיב מתבטא ביחסה של האישה כלפי "השפוטים" שלה. רגשותיו של הנער המאוהב כלפי היפהפיה המתעתעת, המרחיקה-מקרבת. ולבסוף, ניכר כי הקשר של זינאידה עם האדם שהתאהבה בו, כפי שהוא מתואר על-ידי המספר, מאופיין ברכיבים מעולם הסאדו-מאזו.
מאוד היגיוני גם, ובזאת גדולתה של ההבנה הפסיכולוגית העמוקה של טורגנייב, שזינאידה, כלפי חוץ אישה חזקה, בטוחה בעצמה, המסובבת את מעריציה על אצבעה הקטנה, תתאהב בגבר היעניק לה את תחושת ההתמסרות המוחלטת, גבר בעל אופי חזק ושולט שיהפוך מבחינתה את היוצרות ויאתגר אותה, סופסוף.
סיפור התאהבותו של ולדימיר בזינאידה, הנסיכה הצעירה המתעתעת, הוא סיפור יפה, מורכב, רגיש וחכם מאוד, שעל פניו נקרא כעוד סיפור של התאהבות נער באישה מעט מבוגרת ממנו, אך האמת הנהדרת היא, שהמים חודרים עמוק מאוד בקריאה נכונה ושטורגנייב ברא כאן עולם שלם של אנושיות, העומד על תשוקות אסורות, יצרים, נטיות לב וגוף בלתי צפויות והרבה מאוד חמלה.
אחרית הדבר של המתרגמת מאירה עיניים בדבר חייו ואופיו של המחבר המיוחד הזה ובדבר ייחודה של הנובלה שלפנינו.
ניתן לומר ללא ספק כי העדנה והרוך השורים עליה מכילים בחובם גם קשיחות, תחמנות, ערמומיות, הסתרה, עצב ותסכול, וכל זאת הופך את היצירה הקטנה הזו למה שהיא באמת: גדולה ומענגת.

שלושה גברים נשארים בסופה של מסיבה בביתו של המארח, ותוהים איך לשעשע את עצמם, כאשר אחד מהם מבקש שישתפו בפורום זה את סיפור אהבתם הראשונה.
רק אחד מהנוכחים מחזיק בסיפור אהבת בוסר מעניין ועסיסי, והוא מעלה אותו על הכתב במשך שבועיים תמימים.
ולדימיר, נער בן 16, עובר עם הוריו לבית קיץ למשך החופשה, ואמור ללמוד לבחינות הכניסה לאוניברסיטה. מסתבר לו ולהוריו כי משפחה נוספת שכרה בית בשכנות אליהם, נסיכה זקנה וביתה בת ה-21.
באחד מטיוליו בגן המקיף את האחוזה הוא רואה חיזיון מוזר.. הנסיכה הצעירה מוקפת גברים ומשחקת עמם במשחק בעל אופי של שליטה.
ולדימיר הצעיר מתאהב ממבט ראשון בנערה היפה, ובמהרה הופך להיות חלק מחבורת המחזרים ובן בית אצל מושא אהבתו.
ולדימיר ממשיך ומגולל את סיפורו של אותו קיץ, בחברתם של זינאידה, הנסיכה המתעתעת, מחזריה הלהוטים לרצותה וכמובן הוריו, זוג שיחסיו קרירים ומרוחקים. נקודת המפנה מתרחשת כשלרוב הפתעתו ויגונו, מתחוור לולדימיר כי זינאידה מאוהבת, ואין לו מושג מי בר המזל ששבה את ליבה. האם מדובר באחד המחזרים שבחבורה, או שמא באדם שאינו מוכר להם?
מרגע זה ואילך מרחף על פני הנובלה צלו של משולש אהבה מיסתורי, שאת פשרו ניתן רק לנחש, אם כי לא בקושי רב. הקורא יעלה כנראה על הפתרון זמן רב לפני הגיבור בן ה-16, אך עובדה זו לא תגרע ולו במעט מהנאת הקריאה.
כתיבתו של טורגנייב, אי שם במחצית המאה ה-19, היא אמיצה מאוד. מעבר לכשרון הספרותי הבולט, לעניין ולסקרנות המתמשכת שהוא מייצר, הוא משכיל הן להפוך את הטבע לגיבור בעלילה (ועל כך באחרית הדבר המעולה), והן לשלב אלמנטים "אפלים", נקרא לזה, בסיפור האהבה הנכזבת הזה. ניתן לזהות מוטיב חזק של שליטה מול הערצה טוטאלית במערכות היחסים בסיפור; אמו ואביו של ולדימיר, שם האם מפחדת מבעלה, והוא מצידו מרוחק, עושה כרצונו, מזלזל אפילו. זינאידה ופמליית מעריציה, שם המוטיב מתבטא ביחסה של האישה כלפי "השפוטים" שלה. רגשותיו של הנער המאוהב כלפי היפהפיה המתעתעת, המרחיקה-מקרבת. ולבסוף, ניכר כי הקשר של זינאידה עם האדם שהתאהבה בו, כפי שהוא מתואר על-ידי המספר, מאופיין ברכיבים מעולם הסאדו-מאזו.
מאוד היגיוני גם, ובזאת גדולתה של ההבנה הפסיכולוגית העמוקה של טורגנייב, שזינאידה, כלפי חוץ אישה חזקה, בטוחה בעצמה, המסובבת את מעריציה על אצבעה הקטנה, תתאהב בגבר היעניק לה את תחושת ההתמסרות המוחלטת, גבר בעל אופי חזק ושולט שיהפוך מבחינתה את היוצרות ויאתגר אותה, סופסוף.
סיפור התאהבותו של ולדימיר בזינאידה, הנסיכה הצעירה המתעתעת, הוא סיפור יפה, מורכב, רגיש וחכם מאוד, שעל פניו נקרא כעוד סיפור של התאהבות נער באישה מעט מבוגרת ממנו, אך האמת הנהדרת היא, שהמים חודרים עמוק מאוד בקריאה נכונה ושטורגנייב ברא כאן עולם שלם של אנושיות, העומד על תשוקות אסורות, יצרים, נטיות לב וגוף בלתי צפויות והרבה מאוד חמלה.
אחרית הדבר של המתרגמת מאירה עיניים בדבר חייו ואופיו של המחבר המיוחד הזה ובדבר ייחודה של הנובלה שלפנינו.
ניתן לומר ללא ספק כי העדנה והרוך השורים עליה מכילים בחובם גם קשיחות, תחמנות, ערמומיות, הסתרה, עצב ותסכול, וכל זאת הופך את היצירה הקטנה הזו למה שהיא באמת: גדולה ומענגת.