בע"ה
?And who are we to criticize or scorn the things that they do
.For we shall seek and we shall find Ammonia Avenue
(Ammonia Avenue, The Alan Parsons Project)
כיוון שזה ספר חדש ולא נכתב בתיאור שלו כלום, אתחיל בלספר עליו.
בקריאה שטחית, זהו ספר היסטוריה פופולרית, דומה מאוד ל"הערות שוליים מרתקות מן ההיסטוריה" - מביא אנקדוטות משעשעות ו/או צהובות על כל מיני נושאים (דמוקרטיה, כלכלה, טכנולוגיה) שמדגישות את הצדדים היותר מטומטמים / אדישים / אכזריים של בני האדם. מאוד מצחיק, מאוד סרקסטי, מספק המון סיפורים מפורטים ומבחילים עלינו כאנושות.
ניתן לקרוא אותו כך.
אבל יש לו כמה פרקים יותר מעניינים ורציניים. הפרק על איך המוח שלנו עובד ועל הבעיות הבסיסיות שבו, הפרק על השפעות האדם על המערכות האקולוגיות שסביבו והפרק על הקולוניאליזם. הם מעוררי מחשבה, ודרכם מתגלה המטרה המרכזית של הספר (שבקריאה חוזרת, מבצבצת גם משאר הפרקים) - לקעקע את תפיסת העליונות האנושית על שאר הטבע, ואת תפיסת עליונות התרבות המערבית על שאר התרבויות. לא ממש מפתיע, בהתחשב בזהות הכותב והחברה ממנה יצא, אבל עדיין מעניין ומעורר ומחשבה, ומאתגר למדי למי שמחזיק בתפיסות הללו אך מוכן לשמוע טיעוני נגד (עבדכם הנאמן, לדוגמה).
וכאן אני מגיע למה שהתכוונתי לכתוב מלכתחילה.
הכותב מכריז שתפקידם של היסטוריונים הוא לא לשפוט את אנשי העבר ומעשיהם אלא להכיר אותם ולהבין אותם. למרבה המזל, הוא כותב, תפקידו של ספר זה הוא לעשות בדיוק ההפך - לחלק שיפוטים ערכיים על מעשי אנשים.
אני לא אוהב אגנוסטיקנים (או אנשים שמתיימרים להיות כאלה) שמחלקים שיפוטים ערכיים. בכלל לא. היחס שלי כלפיהם נע בין בוז משועשע (רוב הזמן) לבין בוז זועם (כאשר אני אוהב את האנשים הללו ו/או כאשר הם צבועים במיוחד ו/או או כשהם מעלים טיעונים שיש בהם ממש מבחינתי).
ואכן, כל הספר הזה הוא מניפולציה רגשית אחת גדולה. הוא משתמש באקסיומות תרבותיות מסוימות כדי לשים ללעג את האחרות, וכעבור שני פרקים יחליף צדדים. מה שעוד יותר גרוע, הוא מתייחס בחשיבות מתנשאת להחריד לאקסיומות שלו, לתפיסה המוסרית שלו.
הרבה ספרים הם מניפולציות רגשיות, זה לא בהכרח פגם בספר; אבל להשתמש ברגישויות אנושיות מסוימות (להרוג אנשים זה רע) ע"מ לתקוף רגישויות אנושיות אחרות (יש משמעות ללאום שלך) זה מאוד צבוע. או שהבחור מאמין במוסר אבסולוטי?...















