היסטוריה קצרה של האנושות, טום פיליפס
סוגה: היסטוריה לייט
במילה אחת: היסטוריה של האדם המפשל
דירוג: 3 כוכבים

בקצרה: מסע מרתק ומשעשע בעקבות הפשלות היצירתיות והנוראיות ביותר של המין האנושי.
אנו, בני האדם המודרניים, מהלכים על פני כדור הארץ כבר 70 אלף שנה, ובהחלט אפשר לומר שהגענו רחוק. אמנות, מדע, תרבות, מסחר, פאבים — בשרשרת המזון האבולוציונית אנחנו מנצחים אמיתיים. אבל אם להודות על האמת, המסע שלנו עד הלום לא בדיוק התנהל על מי מנוחות ולפעמים הצלחנו לדפוק את כל העסק בגדול.
מ"המסע נגד ארבעת המזיקים" — מלחמת החורמה שהכריז מאו דזה דונג נגד יתושים, זבובים, חולדות ודרורים — ועד ל"אגן האבק" בארצות הברית. מהצבא האוסטרי, שתקף את עצמו בלילה אחד של שכרות, ועד למעצמה הבינלאומית שבחרה כוכב תוכנית ריאליטי לנשיא... אפשר לומר די בביטחון שבתור מין, המין האנושי לא ממש הִרבה חוכמה עם השנים.

מתאים ל: מי שמתעניין בשני הפרקים הראשונים של קיצור תולדות האנושות של יובל נח הררי ומתעניין בהיסטוריה של פשלות גדולות.
ספרים נוספים בסגנון (שקראתי): הפרקים הראשונים של קיצור תולדות האנושות של יובל נח הררי, בערך.

סיכום: לא ממש ידעתי למה לצפות מהספר ולכן באתי ללא ציפיות. הספר מספר סיפורים על מנהיגים, ממציאים ואחרים שחשבו שהם יודעים לקחת החלטות נכונות או להמציא המצאות שפותרות את בעיות העולם מבלי לדעת שהם הביאו כליה על החברה שלהם או גרמו נזק קשה לכלל האנושות.
מצד אחד, הספר כתוב בצורה קלילה, עם סיפורים קצרים ולא מייגעים, ובשפה בריטית (Under Statement) חביבה. מצד שני, אין בספר פואנטה (למעט העובדה שבני האדם הם מין פשלן), אין סיפור מרכזי ועלילה.
הספר יתאים לקוראים שמתעניינים קצת בהיסטוריה של אירועים ואנשים שעל רובם לא שמענו אך שהשפעתם עלינו גדולה עד היום. למשל, הכימאי שיצר לנו דלק מועשר בעופרת (ועל הנזק הרב שנגרם מכך). הספר כתוב בסדר, לא יותר מכך.

בע"ה
?And who are we to criticize or scorn the things that they do
.For we shall seek and we shall find Ammonia Avenue
(Ammonia Avenue, The Alan Parsons Project)
כיוון שזה ספר חדש ולא נכתב בתיאור שלו כלום, אתחיל בלספר עליו.
בקריאה שטחית, זהו ספר היסטוריה פופולרית, דומה מאוד ל"הערות שוליים מרתקות מן ההיסטוריה" - מביא אנקדוטות משעשעות ו/או צהובות על כל מיני נושאים (דמוקרטיה, כלכלה, טכנולוגיה) שמדגישות את הצדדים היותר מטומטמים / אדישים / אכזריים של בני האדם. מאוד מצחיק, מאוד סרקסטי, מספק המון סיפורים מפורטים ומבחילים עלינו כאנושות.
ניתן לקרוא אותו כך.
אבל יש לו כמה פרקים יותר מעניינים ורציניים. הפרק על איך המוח שלנו עובד ועל הבעיות הבסיסיות שבו, הפרק על השפעות האדם על המערכות האקולוגיות שסביבו והפרק על הקולוניאליזם. הם מעוררי מחשבה, ודרכם מתגלה המטרה המרכזית של הספר (שבקריאה חוזרת, מבצבצת גם משאר הפרקים) - לקעקע את תפיסת העליונות האנושית על שאר הטבע, ואת תפיסת עליונות התרבות המערבית על שאר התרבויות. לא ממש מפתיע, בהתחשב בזהות הכותב והחברה ממנה יצא, אבל עדיין מעניין ומעורר ומחשבה, ומאתגר למדי למי שמחזיק בתפיסות הללו אך מוכן לשמוע טיעוני נגד (עבדכם הנאמן, לדוגמה).
וכאן אני מגיע למה שהתכוונתי לכתוב מלכתחילה.
הכותב מכריז שתפקידם של היסטוריונים הוא לא לשפוט את אנשי העבר ומעשיהם אלא להכיר אותם ולהבין אותם. למרבה המזל, הוא כותב, תפקידו של ספר זה הוא לעשות בדיוק ההפך - לחלק שיפוטים ערכיים על מעשי אנשים.
אני לא אוהב אגנוסטיקנים (או אנשים שמתיימרים להיות כאלה) שמחלקים שיפוטים ערכיים. בכלל לא. היחס שלי כלפיהם נע בין בוז משועשע (רוב הזמן) לבין בוז זועם (כאשר אני אוהב את האנשים הללו ו/או כאשר הם צבועים במיוחד ו/או או כשהם מעלים טיעונים שיש בהם ממש מבחינתי).
ואכן, כל הספר הזה הוא מניפולציה רגשית אחת גדולה. הוא משתמש באקסיומות תרבותיות מסוימות כדי לשים ללעג את האחרות, וכעבור שני פרקים יחליף צדדים. מה שעוד יותר גרוע, הוא מתייחס בחשיבות מתנשאת להחריד לאקסיומות שלו, לתפיסה המוסרית שלו.
הרבה ספרים הם מניפולציות רגשיות, זה לא בהכרח פגם בספר; אבל להשתמש ברגישויות אנושיות מסוימות (להרוג אנשים זה רע) ע"מ לתקוף רגישויות אנושיות אחרות (יש משמעות ללאום שלך) זה מאוד צבוע. או שהבחור מאמין במוסר אבסולוטי?...