ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 23 באפריל, 2019
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
#
דמיינו לעצמכם תור של מאות אלפים (סינים) בדרך לגרדום. התור אורך ימים וחודשים, מי שעומד בו מן הסתם אינו מעוניין בהקדמת תורו, ומה יעשו בזמן ההמתנה? אולי יקראו ספרים רציניים (או מצחיקים), אולי עתון. וזה ההסבר לשמו הממכר של הספר, המפיק גם קורס קצר בהומור, לתועלת קורס באוניברסיטה שייקרא "ההומור בראי הספרות" או להיפך. אקדמיה זקוקה, כך נראה, לקורס שיסביר ברצינות את ההומור לכ-ו-ל-ם.
הספר הזה הוא בעל הומור נונסנסי ופרוע. הוא כתוב באירונייה שלפעמים מצחיקה, לפעמים משעשעת ולפעמים מפתיעה. הוא כתוב בכאילו: זה כאילו סיפור על כאילו אירועים שיכלו לקרות. אתה יכול להמחיז בדמיונך כל סצינה כלומר – זו לא ספרות בדיונית. מצד שני הפרדוקסים הנתונים בתוך הסיפור הופכים אותו ללא-ריאליסטי, ואתה זורם עם הסיפור המשעשע בלי להפעיל את בלמי ההיגיון.
נראה לי שהספרות הלטינית פיתחה סוג של הומור שיצחיק – אם בכלל – בעיקר את החיים שם. אולי כי הומור הוא דרך אפשרית להתמודד עם מה שקורה בחלק מהמדינות שם, בעיקר הומור מרומז, אירוני ופרדוקסלי. אם תרצו עוד מאותו דבר – "שלושה ארונות קבורה לבנים" של אונגר ו"כרוניקה של מוות ידוע מראש" של מארקס, הקולומביאנים, אומרים דברים דומים למה שאומר סטרפאסה הארגנטינאי.
חיבבתי את הספר הקצרצר הזה. הוא הופך דברים רציניים – רציחות וטרור, אונס, התאהבות ופסיכותרפייה – לנושאים שאפשר לצחוק עליהם. אנחנו יודעים על מה אפשר לצחוק ומה מחייב רצינות גם לפי רמזים מהסביבה: מספיק שנעקוב אחרי ההבעות של קרייני הטלויזיה העורכים את פרצופם לפי הידיעה הבאה שעליהם להשמיע. סטרפאסה עושה ההיפך – הוא צוחק על הדברים שאנחנו חושבים שהם רציניים ורציני לגבי מה שיכול להצחיק אותנו.
32 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
Rasta כמו שאמרתי הומור נתפס אצל אנשים שונים בדרכים שונות.
אולי זה לא צריך להיות ככה, אבל דווקא הגיוון הזה הוא המעניין בחיינו הקטנים. |
|
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
גוסטב - טוויין ידע הרבה על הומור ועל אנשים. תודה על הציטוט.
|
|
|
Rasta
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
ברור לי שכך המצב אבל זה לא אמור להיות ככה, אותם קומיקאים שהזכרתי מסבירים את זה בכל סטנדאפ שלהם כי תמיד יש את האנשים שיעלבו על חשבונם של אחרים גם כשלא צריך. זה עניין של תפיסה וצריך להבין שבדיחה מסופרת לא מתוך כוונה לפגוע אלא לאפשר, כמו שאמרת, זוויות ראייה שונות ועוד דרכים להתמודד עם מצב לא נעים בעזרת הומור. אני גם חושב שאנחנו בתקופה כזאת שאנשים נעלבים יותר, בוחרים אולי להיעלב יותר בקלות.
גוסטב - תמונה יפה. |
|
|
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
"קומדיה היא טרגדיה פלוס זמן" מארק טווין
|
|
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
רב תודות, אור
|
|
|
אור שהם
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
מסקרן, תודה על הביקורת יעל
|
|
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
Rasta הגישה להומור שונה מאד מאדם לאדם.
חלק מוכנים לצחוק רק על האחר ונעלבים קשות כשהצחוק נראה להם על חשבונם. אחרים מפרידים - צחוק הוא בידור אז מותר לצחוק רק על דברים מבדרים. ההומור לא תמיד מצחיק אבל לרוב מאפשר לך להתבונן בנושא מזווית ראייה שונה מהמקובל. |
|
|
Rasta
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
יש פה באתר הרבה אנשים שלא היו שורדים סטנדאפ של ביל בר או ג'ימי קאר חחח
|
|
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
פרפר צהוב - האונס מוצג כפרדוקסלי (שזה סוג של הומור)
התוצאה שלו רחוקה מלהיות טובה לאנס... |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
אין לי בעיה עם נונסנס וצחוק. אפשר לצחוק על עצמנו, על פרות קדושות וכו'. יש לי בעיה עם הפיכת אונס לדבר מצחיק. נראה שזה נותן לגיטימציה למעשה כדבר נורמאלי.
|
|
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
חן חן, Pulp_Fiction
|
|
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, בת-יה.
לדעתי יש מעט מאד - אם בכלל - נושאים שאסור לצחוק עליהם. כמו שאמרתי - צחוק הוא אחת מדרכי ההתמודדות עם מצבים קשים. כשאדם הופך את המצב הקשה למשהו שניתן לצחוק עליו הוא מצליח לראות בו זוויות נוספות. (לא מתכוונת לבדיחות סרות-טעם שאני לא בדיוק חושבת שהן "הומור") |
|
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, חני.
אכן. |
|
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, Rasta
יש דרכים רבות להתמודד עם החיים. הומור היא אחת המוצלחות שבהן, לדעתי. |
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
לזה אני יכול להסכים, בת-יה.
|
|
|
בת-יה
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
מחשבות, כשאתה צוחק על מה שקרה לך - זה בסדר.
כשמישהו אחר צוחק על מה שקרה לך - זה לא בסדר. מכירה בדיחות על השואה, אבל מכירה גם ניצולי שואה שברגע שהם שומעים בדיחות מסוג זה, הם עוזבים. אני אוהבת הומור וצחוק. גם לצחוק על עצמי - בכיף. אבל יש בדיחות וצחוק שהם טעם לרע. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
סקירה יפה.
אסתפק בה.
|
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
בת-יה, אפילו על המספר בזרוע צחקו.
|
|
|
חני
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
סקירה יפייפייה על ספר שאהבתי מאוד.
החיים כהומור, ממש תראפיה של צחוק כי אי אפשר אחרת.
|
|
|
בת-יה
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
אויי לא! כשמתחילים לצחוק על רצח, אונס וכדומה - מתחילה הדרך לאבדון.
אולי לסיני שעומד בדרך לגרדום כבר לא איכפת מכלום, אבל אני לא רוצה לחיות בעולם שכזה. גם לנונסנס צריך להיות גבול - אני חושבת. ודרך אגב, אני מאלה שאין להם בעיה לצחוק בהלוויות או בזמן אבל, כי כאן ממילא הכל נגמר. אבל לא על רוע. |
|
|
Rasta
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
הספר מחכה על המדף, ספר כלבבי.
לצחוק זאת דרך נהדרת להתמודד עם החיים, בעיקר עם נושאים שלא מקובל לצחוק עליהם. רק כי אנשים מרגישים לא נוח עם עצמם או מפחדים להרגיש סוג של SHAME או אי נוחות כלשהי אסור להביע דעה.. תודה על הסקירה יעל. |
|
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, מיכל.
היכולת לצחוק על דברים שביומיום לא יעלה על הדעת לצחוק מהם, הופכת חלק מההתייחסות שלנו כלפיהן לאחרת. לפעמים זה דבר טוב. |
|
|
מיכל
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
סטרפאסה עשה פארסה?
לצחוק על התאהבות ופסיכותרפייה זה אחלה, אבל לצחוק על טרור ואונס יכול להיות קצת בעייתי... ביקורת נהדרת (איך לא?) |
32 הקוראים שאהבו את הביקורת
