ביקורת ספרותית על לאכול, להתפלל, לאהוב מאת אליזבת גילברט
ספר טוב

---

"איזה ספר היית לוקח איתך לאי בודד?"
מן הסתם כל קורא ספרים מתלבט בשאלה זו.
חייכתי וליקקתי את שפתיי תוך כדי קריאת החלק הראשון בספר ואמרתי לעצמי: "הנה, אני מסתכל על התשובה," ולא יפתיעו אותי יותר בשאלה שגורמת לנו לגרד בראש ולזרוק תשובה שבמרבית המקרים לא חשבנו עליה בצורה מעמיקה ולאחר זמן קצר היינו שואלים: "רק רגע, אפשר להתחרט? או להוסיף עוד ספר לרשימה?" (כי אילו היינו רובינזון קרוזו, היינו רוצים ספר שיכולנו לחזור ולעיין בו עשרות פעמים, ואיני מכיר שום ספר שעונה על כך כמו, נניח, 'ספר הספרים'...)
ואכן, בקריאת החלק הראשון, מתוך שלושת הסיפורים, הרגשתי ש'שיחקתי אותה'. ואולם, כעבור ארבעה חודשים, בתום הנהנתנות, האוכל וההומור המקסימים ברומא, (כידוע,Roma בהיפוך היא Amor 'אהבה' - למי שמתקשה...) המשכנו, בחלק השני להודו, שם קיבלנו עומס כבד ודחוס משהו על חייה של המחברת באשראם מבודד, במשך ארבעה חודשים נוספים, כאשר כל החלק הפילוסופי הזה מיועד, מבחינתי, למשוגעים על החיים באשראם - מדיטציה, יוגה והחיפוש אחר האלוהים (הספציפי של כל אחד). איך אומרים? "לא נראה לי שיכול לעניין אדם רגיל מן היישוב."
בתום התקופה אנו מוצאים את עצמנו בבאלי, אינדונזיה, שוב, לארבעה חודשים במטרה למצוא את האיזון בין הנהנתנות (ברומא) ובין האמונה (בהודו), בתוספת תבלין בשם 'אהבה', שתמיד רצוי להשתמש בו, אף שאותי הפעם זה לא קנה.
אז ככה: המחברת יודעת את עבודתה וסיפורה מקסים בשפתה השופעת ומלאת ההומור - ברומא, הרצינות - בהודו ובהתלבטויות הנפש-גוף והאהבות - באינדונזיה.
אגב, מצאתי מכנה משותף יחיד (לא רציני...) לשני ספרים שקראתי לאחרונה ואף הם, כמו ספר זה, מחולקים ל-3 ולגביהם גם כתבתי את התרשמותי הצנועה. האחד הוא "המשוואה של דנטה" והשני הוא "חמסין וציפורים משוגעות" שבשלושתם נהניתי מאוד מהחלק הראשון, לא התלהבתי, בלשון המעטה, מהחלק השני, וניסיון להציל את סגנון הכתיבה ואת העניין - בחלק האחרון.
הלו, מה זה?, כל 'סופרי 3 החלקים' עשו יד אחת נגדי?
גם כאן, אם תרצו לדלג על החלק השני (הודו), איני בטוח שתפסידו משהו בהמשך...
הסיפורים מסופרים בהומור, בהרבה חומר מעניין על המדינות, מנהגי המקום, ביטויים מעניינים בשפתם ועוד. לסיום, ה'ספר שהייתי לוקח לאי בודד' זה עדיין לא - אבל בהחלט ספר נעים לקריאה, מרחיב אופקים, מעניין ומומלץ.

» ביקורות נוספות של י. קליש
» ביקורות נוספות על לאכול, להתפלל, לאהוב