לפני שבוע סיימתי לקרוא את ספרה המרתק של האיטלקיה אוריאנה פלאצ'י. לעבור מדם איטלקי חם, תוסס ובועט לדם איסלנדי קר כקרח של יון קלמן סטפנסון זה כמו לעבור מחום מדברי של 40 מעלות לקור מקפיא של 40- מעלות. לא חושב שזה היה צעד נכון ולא אעשה אותו שוב, סטפנסון שילם אצלי את מחיר המעבר בין קיצוניות לקיצוניות.
אם הייתי קורא אותו אחרי עגנון או אפלפלד לדעתי יש סיכוי שהיה מקבל 5 כוכבים.
המיוחד בסיפור הוא האווירה שסטפנסון יוצר, אווירה של אקלים קר קיצוני, אנשים קשוחים ואורח חיים קשה ואכזרי. לפי הסיפור אפשר לקבוע שהסיפור מתרחש בתחילת המאה העשרים או אולי סוף המאה ה-19. נער צעיר מתלווה לברד'ור במסע לעיירת חוף שם הם יעלו על ספינת דייג לצוד דגי בקלה. הסיפור מסופר בצד שלישי ומתרכז את שעובר על הנער. תאורי הנוף, מזג האוויר והעיירות שהשניים עוברים הם מהנקודות החזקות של הסיפור. שישה גברים יצאו על הסירה לדייג במזג אוויר קשה, רק חמישה חזרו.
לא אספר מי לא חזר, אשאיר לכם לקרוא. שאר הספר מתרכז בהתמודדותה של דמות אחת עם המוות של הדייג שלא חזר.
הספר מביא תאורים קיצוניים של חיים במזג אוויר קר, הוא כתוב היטב, שקול ומדוד בכל מילה וללא עודפים. הכתיבה קרה ומאופקת.
מומלץ לתקופה שיש לכם הרבה סבלנות לקריאה איטית וסובלנית.













![תקוות גדולות [מהדורת 1991]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers100/1006529.jpg)



