ביקורת ספרותית על הנערה מבוסטון מאת אניטה דיאמנט
ספר בסדר

---

לאחר ביקור משפחתי אינטנסיבי בניו ג'רזי שנמשך שלושה ימים ובמהלכו למדתי רבות אודות השבט שלי, הגעתי למסקנה שההיסטוריה שלו אינם כה שונה מההיסטוריה של רוב היהודים שהיגרו לארה"ב לאחר מלה"ע השנייה.
הם נתקלו בקשיי עבודה, פרנסה ועד שכבר מצאו עבודה, קרעו את הישבן על מנת לכלכל את צאצאיהם ולהגיע לרמת חיים גבוהה יחסית שבה הם מרוצים פחות או יותר ומקטרים כמה שרק אפשר וזורקים משפטים ביידיש לחלל האוויר כאילו כל העולם עדיין מדבר בשפה המצחיקה הזאת.
ולמרות שהחוויות דומות משום שכולם חיו באותה תקופה; אין מספיק כסף ומלבושים, הלימודים הגבוהים היו בגדר מותרות בלבד והתמותה הרקיעה שחקים אם משום מחלות או טיפול בריאותי רעוע, תמיד אני מקשיבה לסיפורים הללו בתשומת לב ומעריכה את מה שיש לי וכמה היום החיים קלים בהשוואה לפעם.

בספרה של אניטה דיאמנט המוכשרת, שכתבה גם את "האוהל האדום" שקראתי ממזמן היא מתארת סאגה כמעט, קורות חיים מעניינים ומלאי חיות של נערה שנאלצה להתבגר טרם זמנה מפאת הנסיבות הקשות ותקופת השפל שעברה על ארה"ב.
אדי בת ה 85 יושבת עם נכדתה, אווה ומתארת בפניה את הקשיים, החוויות, האהבות והנפילות שחוותה בחייה המרתקים.
אני חייבת לציין שבדרך כלל אין לי סבלנות לרומנים היסטוריים מתקתקים, אני סובלת כשהסופר מאביס עלי תיאורים סכריניים של תיאור עוגות ומלבושים, כיצד התגפף הזוג בחסות החשיכה והאהבה פרחה אך העלילה בספר זה כמעט חפה משמאלציות.
היא משעשעת, כנה מאוד ולעיתים אף מרגשת (אמנם לא הזלתי דמעה אך הזדהיתי כשתיארה אירועים העוסקים בהעצמת נשים וניצול ילדים) מספרת את האמת ולא מנסה ליפות אותה ובעיקר מוכיחה לעולם כי אין, אין על היהדות והלב החם.

הזיקה למסורת, גם אם לא תמיד איתנה מחזיקה את השבט מסור וחומל.
על אף שהורי הגיבורה הגיעו מפולין ואמה הייתה ממורמרת וקמצנית ברגשות, הצליחו בנות המשפחה לפרוץ דרך בזכות אופיין הבלתי נלאה ולהותיר את רישומן העז על העולם, יותר נכון לומר על אמריקה אבל היי, זאת חתיכת מעצמה, לא?
מה שפחות מצא חן בעיני ואת זה לא ניתן לשנות כי הדבר תלוי בתרבות האמריקנית המעודדת תחרותיות (לאו דווקא בריאה), קנאה והרצון להתגאות בדברים יפים שהושגו במאמץ לא קטן. אני מבינה את הצורך לעמוד במרכז העניינים, בפרט כשעבדת כל כך קשה ואתה מנסה להוכיח הישגים אך החיים לא צריכים להיות כאלו והאדם היחידי שלו אתה צריך לתת דין וחשבון הוא אתה ואולי יותר מאוחר, אלוהיך.

אך גם בקריאה ו/או הקשבה לומדים להפנים את העיקר ולא התפל ולוקחים מהסיפור את מה שחשוב באמת: חוזק נפשי, אומץ וחמלה ואלו הם התכונות שיוצרות מענטש אמיתי ואמירה משכנעת.

» ביקורות נוספות של shila1973
» ביקורות נוספות על הנערה מבוסטון