ביקורת ספרותית על זיכרון ילדות יפה במיוחד מאת חיים שפירא
ספר בסדר

---

שפירא, הוא אישיות מרתקת ומורכבת, אך יותר מכל, הוא רחב אופקים. 'רחב' במובן האמתי של המילה. וככזה, גם ספרו מבטא זאת.

הספר מכיל אסופה בלתי נגמרת של רעיונות, מחשבות, הגיגים, מכתמים, הגות וגם שטות...

ספריו של שפירא הם רבי מכר. זו עובדה. הציבור הישראלי קורא את ספריו בשקיקה רבה ובליקוק אצבעות. ספריו הם חגיגה של ממש!

מדוע? אז ככה, בדור הפשטני של היום, התאהבנו בקיצור. האריכות היא טורח עלינו, מסות פילוסופיות כמו גם, מודלים ארוכים בז'רגון האקדמאי נעשו לסבל של ממש. שפירא חף מכל זה.

כתיבתו של שפירא אנקדוטית, וקצרצרה להחריד. הוא רהוט ובהיר, כמעט עממי. שפירא כותב בגובה הקורא. בלי לועזיזציה וטרמינולוגיה אקדמית - ומכאן האהבה העצומה. אבל... וכאן יש אבל מאוד גדול...

למרות שגם לי יש פוביה מטקסטים מרוחים וארוכים, ואלרגיה כרונית למגילות בלתי נגמרות. יש לי סלידה ורתיעה גדולה מאסופה אסוציאטיבית מפה ומשם ללא 'עמוד שדרה' שמקשר בין כל הפנינים והמרגליות.

ככה שאם תשאלו אותי "על מה הספר?" אשתעל קמעא, אפלוט אויר, ואגיד ש"האמת, אין לי מושג". דומני שכל עמוד ועמוד, צועק את הפתגם העתיק והמחוכם 'מרוב עצים לא רואים את היער!'...

יפה כתב כאן מישהו שקריאת הספר נותנת תחושה שעוברים תחת מטר של זיקוקים, אך בסופו של דבר לא נשארים עם משהו אמיתי ביד. זהו מופע מרהיב, אך רחוק וקישוטי למדי.

ואחרי הכל, שפירא הוא אוצר בלום של אינפורמציה, הספר הוא מכרה זהב של 'ווארטים' תובנות ומרגליות. סוקרטס, ווילאם ג'יימס, פרויד, קהלת, בודה, ש"י עגנון, ניטשה, דוסטוייבסקי, הרקליטוס, 'צרצ'יל - כולם כולם לוקחים חלק מהריקוד המהפנט הזה.

אז בסיכומו של דבר, כפי שכתב כאן אחד, הספר הוא בהחלט חביב, אך ממש לא הכרחי. דומני שזה הסיכום הטוב ביותר. חביב, ותו לא.

» ביקורות נוספות של הגיונות
» ביקורות נוספות על זיכרון ילדות יפה במיוחד