ה'אחים סיסטרז', של <mark>פטריק דה-ויט</mark>, הוא ספר מושלם. נקודה.

המערבון מתרחש במערב הפרוע, במקום שאין חוק ואין דיין. סוסים רוצחים, שיכורים וגנבים - אלו הן הדמויות הדומיננטיות, ומי שניחן במיומנות שליפת האקדח הוא השולט ובעל השפעה. הכל מותר והכל אפשרי. ניהיליזם בהתגלמותו. העלילה פשוטה בתכלית, בעל השליטה, קומודור, מטיל על שני שכירי החרב, האחים סיסטרז, צ'ארלי ואיליי, לחסל את קרמיט וורם.

הרומן מסופר מנקוד

****


על כריכת הספר, כתוב: "מערבון פוסט מודרניסטי חתרני". המשפט הזה לקוח אולי מהגירסה האנגלית של הספר, אבל כך או כך, נראה שהמוציאים לאור בונים על העובדה שרוב קוראיהם לא לגמרי מבינים את המושג פוסט מודרניזם, ולא - חוסר פואנטה הוא לא ממש פוסט מודרניזם, אלא רק היבט אחד שלו. לחילופין, ייתכן שהמשפט הזה נכתב כי אין כאן שקר מוחלט מאחר שאפשר למעשה לדחוף כמעט כל יצירה, טקסט או משפט שנכתבו בעשרים השנה הא

זה שוב מקרה של ספר ותסריט שנכתבו יחד, רק שיש פה איזה טוויסט. זו לא העלילה כי היא פחות או יותר סטנדרטית. פה שיחקו עם הליהוק. קחו לכם איזה מערבון שיש בו שני אחים, רוצחים שכירים ידועי שם, דוהרים לעבר משימת החיסול הבאה שלהם, תשאירו את כל התפאורה, את העיירות הצרובות ובתי הזונות ומחפשי הזהב, אפילו קצת אינדיאנים, ורק את הגיבור, האח הצעיר, תחליפו. פשוט תעיפו משם את איסטווד או את ג'ון וויין או את מי שבחרת

תמימות היא התייחסות לכל נושא כפשוטו, חוסר יכולת לראות זוויות אחרות ומורכבות המסתתרות בו. בדרך כלל היא מאפיינת ילדים וחלק מ"החוכמות" הילדותיות שאנחנו כל כך מתענגים עליהן מבטאות תמימות. בשפה העברית "תמימות" משמעה גם שלמות. אולי אלה שהמציאו את השפה חשבו שהיא מידה שמן הראוי לשאוף אליה. הספר הזה עוסק (גם) בתמימות, והמספר את הסיפור אמנם אינו ילד, ולפעמים גם לא כל כך חמוד, אבל הוא תמים באופן שובה לב.

המערבון "האחים סיסטרז" מתרחש בשנת 1851, בשיאה של "תקופת הבהלה לזהב" במערב ארצות הברית, ועוקב אחר שליחותם של שני אחים איליי וצ'ארלי סיסטרז, רוצחים שכירים, במסעם לחיסולו של הרמן קרמיט וורם מחפש זהב אקראי. ודרכו של איליי מסופרת ומתוארת, עלילות מסעם לקליפורניה, וכן מערכת היחסים המשעשעת בין שני האחים, אשר שונים מאוד האחד מן השני באופיים, השניים מכירים היטב איש את אחיו, ולמרות שיש ביניהם סכסוכים על רקע

באחרונה קראתי שני ספרים על המערב הפרוע:
"קו אורך דם או אדןם של ערב מערב" של קורמאק מקארתי.
והספר הזה האחים סיסטרס.
מול הכובד של הספר הראשון, לפנינו ספר קליל , הומוריסטי שגם תיאורי המוות, מכות או דברים אחרים הם לא רציניים, משהו כמו לקרוא מערבון בסיגנון הישן.
נתחיל בשם הספר דווקא בשפת המקור באנגלית "THE SISTERS BROTHERS". תרגום מילולי הוא האחים אחיות ( אין אפוסטרוף לציון סמיכות). בקיצור במה המדו

הממ, אין לי מילים. הוא ספר מושלם וכל מילה מיותרת.
אבל... אם אני כבר כותב ביקורת אז למה לא להמשיך עם זה עד הסוף?

ובכן, הספר הזה הוא בעצם מן פארודיה מעולה למערב הפרוע. מסופר פה על שני פושעים והם גם אחים ושם משפחתם נורא מוזר ומגוחך.
הבוס שלהם שלח אותם למסע ארוך ומפרך בערבות מערב אמריקה, בכדי להגיע אל מחוז חפצם ששם נמצא האיש שהם צריכים להרוג.
אז הם הולכים.
והולכים.
והולכים.
והולכים.
והולכי

מערבון!! הפעם האחרונה שקראתי מערבון הייתה לפני עשרות שנים. אבל זהו מערבון מסוג אחר - מערכת יחסים בין 2 אחים - "האחים אחיות" (בתרגום מילולי). החיפוש אחר הזהב, רציחות ללא שום נקיפות מצפון, רכיבה על סוסים, אינדיאנים, בתי מרזח וזונות, החלפת נאמנויות בין רגע ועוד. אין אפילו שריף אחד בכל הסיפור הזה. יש לא מעט חן בסיפור הזה למרות האכזריות, המוות והעדר כל מוסר ומצפון. מערכת היחסים בין איליי האח הצעיר (המ

שימו לב לשורה הראשונה על הכריכה של הספר " מותחן פוסט מודרני חתרני".
זה מזכיר לי בדיחה שנשלחה למייל שלי: לכבוד מערכת הארץ , אני מנוי על עיתונכם מזה שנים
רבות. בכתבה שפרסמתם בגיליון הקודם הופיע המשפט:" הדיסוננס הקוגנטיבי בין הפוזיטיביזם
הקולקטיבי לנגטיביות הדטרמיניסטית היא מהרעות החולות של הציונות". ורציתי לשאול - מה זה, לעזאזל, ציונות?

מה זה ,לעזאזל,מערבון פוסט מודרני?

בסה"כ מדובר על מער