ספר חביב, קליל, קל לקריאה. למרות הקלילות, למדתי כמה דברים חדשים ותובנות חדשות לחיים.
מומלץ ביותר.

מהו זכרון ילדות יפה במיוחד של חיים שפירא? הוא קשור לאבא שלו, למבוכה ולשלג.
מה זכרון ילדות יפה במיוחד שלי? לא יודעת, אבל הוא בטח קשור איכשהו לאוכל... בטח לא לפרוסט, ניטשה או קהלת.

הספר הזה הרבה יותר אישי מספרו הקודם, על אהבה, שקראתי לאחרונה. מהספר הקודם התאכזבתי מעט והספר הנוכחי השיב עטרה ליושנה.
חיים שפירא פורס מין אלבום משפחתי, עם תמונות מהעבר, מהמשפחה (בעיקר מחיי אביו המנוח), מהילדות. בין לבין, יש שפע ציטוטים מהפילוסופים והסופרים המוכרים ואהובים עליו כל כך. הפעם המינון בין הציטוטים לאישי נכון ולא מוגזם והספר זורם ומעניין. עם כל זה ועם אהבתי את המילה הכתובה - אם צריך לבחור בין לשמוע את ההרצאה לבין לקרוא את הספר, רוצו לשמוע!

"בעיית משמעות החיים נעלמת עם היעלמות הבעיה" ויטגנשטיין, 1922 (עמ' 92)
"העובדה שיש לאדם ילדים אינה הופכת אותו להורה יותר מאשר בעלות על פסנתר הופכת מישהו לפסנתרן" (עמ' 162)
"היה עצמך. כל השאר כבר תפוסים..." אוסקר ויילד (עמ' 163)
ואי אפשר בלי הציטוט שאקטואלי היום כפי שהיה פעם (ולצערי יהיה גם בעתיד):
"חכמים מושכים ידיהם מהנהגת העולם מפני שהם יודעים שיש חכמים מהם ורוצים שיתנהג העולם על ידי חכמים גמורים. בתוך כך, קופצים הטיפשים והרשעים ובאים ונוטלים את העולם לידיהם ומנהיגים את העולם כפי זדונם וטיפשותם" ש"י עגנון (עמ' 180)

שפירא, הוא אישיות מרתקת ומורכבת, אך יותר מכל, הוא רחב אופקים. 'רחב' במובן האמתי של המילה. וככזה, גם ספרו מבטא זאת.

הספר מכיל אסופה בלתי נגמרת של רעיונות, מחשבות, הגיגים, מכתמים, הגות וגם שטות...

ספריו של שפירא הם רבי מכר. זו עובדה. הציבור הישראלי קורא את ספריו בשקיקה רבה ובליקוק אצבעות. ספריו הם חגיגה של ממש!

מדוע? אז ככה, בדור הפשטני של היום, התאהבנו בקיצור. האריכות היא טורח עלינו, מסות פילוסופיות כמו גם, מודלים ארוכים בז'רגון האקדמאי נעשו לסבל של ממש. שפירא חף מכל זה.

כתיבתו של שפירא אנקדוטית, וקצרצרה להחריד. הוא רהוט ובהיר, כמעט עממי. שפירא כותב בגובה הקורא. בלי לועזיזציה וטרמינולוגיה אקדמית - ומכאן האהבה העצומה. אבל... וכאן יש אבל מאוד גדול...

למרות שגם לי יש פוביה מטקסטים מרוחים וארוכים, ואלרגיה כרונית למגילות בלתי נגמרות. יש לי סלידה ורתיעה גדולה מאסופה אסוציאטיבית מפה ומשם ללא 'עמוד שדרה' שמקשר בין כל הפנינים והמרגליות.

ככה שאם תשאלו אותי "על מה הספר?" אשתעל קמעא, אפלוט אויר, ואגיד ש"האמת, אין לי מושג". דומני שכל עמוד ועמוד, צועק את הפתגם העתיק והמחוכם 'מרוב עצים לא רואים את היער!'...

יפה כתב כאן מישהו שקריאת הספר נותנת תחושה שעוברים תחת מטר של זיקוקים, אך בסופו של דבר לא נשארים עם משהו אמיתי ביד. זהו מופע מרהיב, אך רחוק וקישוטי למדי.

ואחרי הכל, שפירא הוא אוצר בלום של אינפורמציה, הספר הוא מכרה זהב של 'ווארטים' תובנות ומרגליות. סוקרטס, ווילאם ג'יימס, פרויד, קהלת, בודה, ש"י עגנון, ניטשה, דוסטוייבסקי, הרקליטוס, 'צרצ'יל - כולם כולם לוקחים חלק מהריקוד המהפנט הזה.

אז בסיכומו של דבר, כפי שכתב כאן אחד, הספר הוא בהחלט חביב, אך ממש לא הכרחי. דומני שזה הסיכום הטוב ביותר. חביב, ותו לא.

ושוב נתקלתי בספר של חיים שפירא, שהוא להתרשמותי סופר פורה ובעל יכולות שיווק לא בלתי מבוטלות. חברה הביאה לי במתנה ועד שהחלטתי כן ולא כבר עבר מועד ההחלפה ונותרתי עם הספר ועם ההכרח הבלתי ברור לסיימו. למרות שאני מעריך שחיים שפירא הוא פחות או יותר בן הדור שלי נראה די ברור שהוא כותב למען הדורות הבאים. הכתיבה היא קצרה וקופצנית מאוד ואני לפחות לא הצלחתי לייצר לעצמי איזה שהוא חוט מקשר ברור מעבר לכך שרוב הדברים נכתבו ככל הנראה בידי אותו אדם (חיים שפירא+נלווים). אין ספק שמדובר באדם חכם ובקי בידע העולם השש לחלקו עם הקורא. התחושה שלי מהספר היא שעברתי תחת מטר של זיקוקים רבים מסוגים שונים אך בסופו של סיפור נותרתי בלי שום דבר אמיתי בשבילי. יש אמירה ידועה (של עגנון כמדומני ואיני זוכר אותה במדיוק) שכל אדם צריך לקרוא רק שלושה ספרים בחייו אך בשביל למצוא את אותם שלושה ספרים הוא צריך לקרוא אלפי ספרים. איני יודע אם כבר הגעתי לאלפי ספרים ועד כה אולי אוכל לסמן רק אחד - בכל מקרה הספר הזה אינו נמנה עליהם. יתכן שאם כל היכולות הקיימות והנרמזות בספר היו נארזות בצורה אחרת, הייתי מרגיש באופן שונה לגמרי.

לסיכום, חביב אך לא הכרחי.

למי שלא מכיר, ד"ר חיים שפירא הנו אדם, מורה וכותב מרתק. בין ספריו המופתיים, ניתן לכלול את:
"על הדברים החשובים באמת" "קהלת, הפילוסוף המקראי" ו"מחשבות לעת לילה" (יש לי את כולם)

בספרו הנוכחי, אולי האישי ביותר, נותן לנו שפירא מסע מרתק אל הילדות שלו, שורשיו, אופיו ומחשבותיו.
הספר נע בין סיפורי ילדות ומשפחה אישיים, למחשבות, תובנות ודעותיו של שפירא וכן לא מעט מהעדפותיו
ומושאי הערצתו התרבותיים ומאפשר לקורא ממש "להיכנס לראשו" (המעניין, החכם והמרתק)

קצת פנינים מעוררות מחשבה מהספר:
הגדרתו הפרטית למושג "הצלחה" – 1. להיות אדם טוב. 2. לדעת לאהוב. 3. להיות אהוד ואהוב ע"י
האנשים שמכירים אותך באמת. 4. לדעת להיות חבר. 5. לדעת לקבל את כל המר בחיים מבלי להיהפך למר.
6. להיות איש נדיב. 7. להיות במצב רוח טוב רוב הזמן. 8. להיות איש חכם ומצניע לכת. 9. להיות ממש טוב בתחום כלשהו. 10. כשתסיים את חייך, יהיו רבים שיתגעגעו אליך.

מחוכמתו של הרקליטוס – "הדבר היחיד שאינו משתנה הוא השינוי" "דבר לא ישרוד עם היפוכו ייעלם"
"אם כל אדם יקבל בדיוק את מה שהוא רוצה, מצבו לא ישתפר. "היה עשיר" – איזו קללה מצוינת!"
"כל בני האדם חושבים, אך איש אחד שחושב נכון, שווה יותר מעשרת אלפים טועים" "כבה את הגאווה
באותה הזריזות שבה תכבה אש אשר אחזה בבגדיך" "הכול עובר, דבר לא נשאר"

תובנות מהעבר המתאימות לאקטואליה של היום –
על תרבות חוסר הסובלנות כיום בישראל, בארה"ב ובעולם כתב קארל פופר "פילוסוף המדע":
"סובלנות ללא גבולות, תוביל להיעלמותה של הסובלנות. אם נרחיב את גבולותיה של הסובלנות
ונכלול בתוכם את אלה שאינם סובלניים, ואם לא נהיה מוכנים להגן על חברה סובלנית מול המתקפה
של אלה שהסובלנות זרה להם, אזי האנשים הסובלניים יושמדו יום אחד, והסובלנות ביחד איתם"
כלומר – לפעמים עלינו להיות "בלתי סובלניים" על מנת להתנגד ולבער את מייצגי חוסר הסובלנות.

על הדמוקרטיה ובעיית הדמגוגיה (טראמפ, נתניהו ודומיהם)
ווינסטון צ'רצ'יל:
"הדמוקרטיה היא שיטת המשטר הגרועה ביותר, מלבד כל שיטות המשטר האחרות שנוסו עד היום"
קרל קראוס:
"הסוד של הדמגוג, הוא להפוך את עצמו לטיפש כמו הקהל שלו, כדי שהם יאמינו שהם חכמים כמוהו"

על הבלבול העמוק הקיים כיום בין "אמונה במשהו" לבין שימוש בעובדות וחשיבה לוגית כדי לבסס
דעה, תובנה וידיעה כותב שפירא כפרפראזה ל"אנטיכריסט" של ניטשה –
"טיול מקרי בין כותלי בית חולים לחולי נפש מוכיח שהאמונה אינה מוכיחה דבר"

על תרבות דור ה Y ועידן עודף המידע והאפשרויות, כותב שפירא בפרק שלם, דרך המושג FOMO
(Fear of Missing Out) שאף "מתכתב" היטב עם הספר הבא שאכתוב עליו "דור ה-Y" תמר ועוז אלמוג.

רוצו לקרוא! קצת פחות שינה, קצת יותר חיוך דבילי והצקה לאחרים לשמוע תובנות ורעיונות...