“בדרך כלל אני מתייחסת לספרים כאלו מנקודת מבט של חשדהו וחשדהו, בגלל חוסר האובייקטיביות של הכותבת - אשתו של מי שהואשם ברצח וטוענת לחפותו- אבל במקרה הספציפי הזה, כשכל כך הרבה נאמר ונכתב על ההוכחות שלא הוא הרוצח, וכשאמא של הנערה שנרצחה בעצמה לא מאמינה שזה הרוצח - אני חושבת שאם זה באמת נכון, מדובר באחד המחדלים הקשים של משטרת ישראל. במהלך הקריאה נזכרתי שוב ושוב בפרשת הרצח בברנוער שגם שם הואשם ונאסר אדם חף מפשע. הקלות שבה מפילים תיקים על אזרחים חפים מפשע במדינת ישראל של המאה ה21 פשוט מצמררת.
הספר עצמו כתוב היטב, בצורה קולחת ומרתקת, וכל כך עצוב שהוא מתרחש במציאות. הוא ספר די שונה מבחינת הסוגה שלו והוא לא מתאים לשום קריטריון:זה לא בדיוק ספר עיון, זה גם לא ביוגרפיה וזה גם לא רומן (המממ... תרתי משמע).”

“'האיש שלא היה שם', מספר את השתלשלות פרשיית 'תאיר ראדה' - הרצח שהתרחש בבית הספר 'נופי גולן' שבקצרין. מתוך נקודת המבט של אלוגה זדרוב, רעייתו של רומן זדורוב, מי שהואשם ברצח של תאיר.

אז למען הסר ספק, אני לא אובייקטיבי. מודה. אני סבור שרומן זדורוב חף מפשע, שתפרו לו תיק. ומתוך מסקנה זו, ניגשתי לקרוא את ספרה של אולגה.

ובכן, מה יש לי להגיד על הספר? הספר כתוב ברהיטות רבה, הוא בהיר, קולח וזורם. ניכר שהספר נכתב עבור הציבור הרחב והעממי, אין בו סיבוכים ופלפלנות, והוא מחוסר דקדוקי עניות כאלו ואחרים. אולגה מדגישה שוב ושוב, את חשיבות ה'שכל הישר' והעדר הוכחה פורנזית או קורלציה ממשית הקושרת את רומן לרצח.

העדר הפלפלנות והכתיבה הפופולרית של הספר, יש בה נקודת זכות אך גם חובה, אליה וקוץ בה. מצד אחד, הספר משכנע, הקורא הישר, אמור להסכים לטענות המובאות בספר. אך מנגד, אדם שמעט עסק ודש בפרשה (קרא את ספרו של ד"ר חיים סדובסקי, עקב אחר הפרסומים של רועי וויס או אפילו צפה בסדרה הדוקומנטרית 'צל של אמת'), לא ימצא בספר חידושים מרעישים וגילויים דרמטיים. הכל כבר ידוע, ואין אינפורמציה חדשה בספר. יתר על כן, הספר לא מתייחס לטענות רבות בעד זדורוב. בקיצור, הספר לא מקיף, מבחינתי הוא 'שער כניסה' ונקודת התחלה בלבד.

אמרתי 'נקודת התחלה', אבל זה לא לחלוטין מדוייק. שכן, הספר מתמודד עם פסק הדין וטענות הפרקליטות. מי שנטול רקע על הפרשייה, לא לגמרי יבין את הטענות שבספר. הספר יוצא מתוך הנחת מוצא שהקורא מכיר פחות או יותר את פסק הדין, ואת הטענות שכנגד זדורוב.

מה עוד יש לי להגיד על הספר? אמרתי שהספר קולח ורהוט, אגיד גם שהספר קצר והוא נקרא בלילה אחד (192 עמ' והפונט גדול). בספר גם מובאים תיאורים נרחבים על אופיו של רומן, על תמימותו ועל טוב ליבו. כמו כן, בספר מובאים גם חלקים מתוך יומנו של זדורוב (שזה חידוש גם למי שמצוי בפרשיה). ובסך הכל, הספר די טוב. אני ממליץ לקרוא. ארבעה כוכבים.”

“כואב הלב, כואב על תאיר ז"ל שנרצחה וכואב על רומן החף מפשע לדעתי ולדעת רבים אחרים בדומה לרוצחי דני כץ ז"ל, הרוצח של חנית קיקוס ז"ל ועמוס ברנס ז"ל שלא הפסיק להיאבק על חפותו.
רצח נערה צעירה זיעזע מדינה שלמה ואת האשמה טפלו על צעיר זר שלא מבין את השפה, אב טרי שכל חטאו היה עבודתו בבית הספר "נתקל" במדובב שקרן שעבור בצע כסף שתל במוחו פרטים מוכמנים ושידל אותו להודות על מה שלא ביצע.
גם הספר וגם הסדרה "צל של אמת" רק מחזקים את הטענה שהוא לא הרוצח, השיחזור שהופסק כדי לסדר את האזיקים כי הוא לא ידע היכן השירותים, המדובב שמספר לו מה עליו לומר ועוד שיטות חקירה שתכליתן למצוא אותו כאשם מובאות בספר זה על ידי רעייתו ואם ילדיו שאותם הוא רואה מאחורי סורג ובריח.
שתי נשים, שתי אימהות מאוחדות בדעתן שהרוצח/ת עדיין חופשי/ת ורק הפרקליטות והשופטים איתנים בדעתם.
מצער לקרוא שככה פועלת המשטרה, הפרקליטות ובית המשפט ומפחיד היום שבו כפי שכותבת אולגה זדורוב אני או מישהו הקרוב אליי ייפול בידיהם.
מחזקת את ידיהן של אילנה ראדה ואולגה זדורוב ואולי סוף סוף מר ירום הלוי,עו"ד יתיר את הספק.”