ביקורת ספרותית על משחק המלכים מאת סטפן צווייג
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 16 בדצמבר, 2018
ע"י Tamas


שני סיפורים קצרים מאוגדים בספר אחד. הראשון- משחק המלכים, השני- שיברון לב.

משחק המלכים:
בילדותי לימד אותי אבי שלושה משחקים: שחמט, דמקה ושש בש. שיחקתי בשלושתם אולם משחק אחד ריתק אותי יותר מכולם, היה זה השחמט. אבי אהב מאוד משחק חשיבה מאתגר זה והדביק אותי באהבתו. וכך מצאתי עצמי יושבת שעות כילדה ומשחקת שחמט. וכאשר אחי קיבל לבר המצווה שלו משחק שחמט ממוחשב כמתנה, שיחקתי מול מחשב אבל זו לא הייתה אותה חוויה כמו לשחק מול יריב בשר ודם, כי אז אפשר היה לראות את שלל המימיקות במיוחד ברגעי ניצחון.

משחק השחמט או בשמו האחר משחק המלכים הוא נושא הספר שלפנינו. שני שחקני שחמט נפגשים על סיפונה של אונייה המפליגה מניו-יורק לבואנוס איירס. שני השחקנים הגיעו מרקע מעמדי ורמה אינטלקטואלית שונה. מירקו צ'נטוביץ, אלוף העולם בשחמט, אנאלפבית, אשר בהיותו נער יוגוסלבי יתום, למד את רזי המשחק מצפיה במשחקיו של כומר, אשר פרש עליו את חסותו. צווייג מבטא גישה אמביוולנטית כלפי צ'נטוביץ. מתאר באופן פרטני וסקרן את בערותו הצחיחה של הצעיר וחוסר מודעתו ללעג הסובבים אותו, שלמרות נתוני פתיחה אלו הפך לאלוף העולם בשחמט. יחד עם הסתייגותו כלפי יהירותו שמאז הפך הבחור לאלוף עולם בשחמט, החשיב עצמו לאיש החשוב ביותר בעולם ("..כלום אין מן הקלות הארורה ביכולתו של אדם לחשוב את עצמו לגבר שבגברים, כשאין לו כל מושג שאישים כמו בטהובן, דנטה ונפוליאון היו פעם בעולם?").

ד"ר ב. עו"ד אוסטרי, איש אמונם של בני משפחת המלוכה וחצר הכנסייה, נאסר על ידי הגסטפו והושם בבידוד מוחלט, ללא כל גירוי לחושיו ובתחושת ריקנות איומה, על מנת שיסגיר את לקוחותיו. שם במרתפי החקירות עולה בידו לגנוב ספר שחמט. אט אט מתחיל ללמוד את רזי המשחק, תחילה בעזרת כלים מאולתרים ואחר כך בעזרת הדמיון תוך שינון כל משחק בספר השחמט. בזכות משחק השחמט שמר על שפיותו והצליח לעבור ביתר בהירות וחדות את שעות החקירה. כל יישותו וכל חושיו נעו סביב לוח השחמט הכלוא בראשו והדבר הפך אצלו לאובססיה, מעין "רעלת שחמט", עד לקריסתו ולשחררו.

בסיפור מרתק זה פורש צווייג תפאורה נפלאה של "מעבדה" על סיפונה של אונייה, בה מתרחש לכאורה ניסוי חברתי-פסיכולוגי, הבוחן את האינטלקט של שני ניגודים.
האחד, מקצוען, עולמו צר כעולם הנמלה, שכל ימי חייו ופעילותו המוחית נסובה סביב לוח השחמט. חסר כל מיומנות חברתית, קר רוח, חמדן , יהיר ומתנשא.
האחר, שחקן חובבן, משכיל, צנוע, מהיר מחשבה ומהיר חימה. אינו מורגל לשחק שחמט בדרך הרגילה, על גבי לוח שחמט ממשי ומול יריב חי וקיים, אלא בדרך הדמיון ("שחמט, כמו אהבה, אין לשחק ביחידות").
הזדמנות לבחון את הגבול הדק בין גאון לשיגעון, בין חומריות לרוחניות. אז מה יקרה כששני הפכים יפגשו למשחק השחמט– קראו ותגלו.

סיפור מקסים וסגנון הכתיבה של צווייג מרשים. במיוחד היכולת להעמיק לחדור לנפש האדם, לתאר סצינות ונושאים באופן פרטני ובכל כך הרבה אופנים, ואף בהומור דק המעלה לעיתים חיוך על הפנים.


שיברון לב:
מה קורה לאב, בן 65, המגלה לילה אחד כי בתו הצעירה, בת ה-19, גדלה והפכה לאישה?
סלומונזון, בן 65, יועץ למסחר ועסקים יוצא עם משפחתו, לרגל חג הפסח, לחופשה. לילה אחד הוא מתעורר עקב כאב חד שפילח את בטנו ויוצא מחדרו להתהלך עד אשר יפוג כאבו. רחש קל במסדרון של בית המלון תופס את תשומת לבו, ולפתע רואה דמות אישה החומקת מחדר אחד ומתגנבת לחדר אחר, חדרה של בתו, ארנה. מאותו רגע מרגיש סלומונזון כי עולמו מיטלטל, אוי לאותה בושה, ולאותה כלימה של התנהגותה של ילדתו הרכה, הענוגה והבתולה.

מה יעשה סלומונזון? האם ידבר עם רעייתו לגבי תגליתו או שמא יקרא לסדר את בתו?
הסיפור מתרחש בעיקר בראשו של סלומונזון ומבטא את מחשבותיו, מציף מנעד רגשות כלפי הסובבים אותו- אשתו, בתו ושלושת מחזריה. סלומונזון עושה חשבון נפש עם עצמו, מהלך חייו ויחסיו לאורך השנים עם אשתו ובתו.
הכאב הפיזי שבו חש הגיבור מפנה מקומו לכאב מסוג אחר, תחושת עצב ושברון הלב על תקופה שהסתיימה ( "רק אתמול עוד הייתי בבחינת מי שרואה את אושרו בחייו. שאבתי נחת מילדתי היפה, העליזה. שמחתי בשמחותיה. חייכתי עם חיוכיה. מה עשיתי שאלוהים העניש אותי בעונש כה נורא. עוד בטרם הספקתי ליהנות ממנה-וכבר נלקחה ממני. אבדה עבורי לעולם...").

צווייג חושף בפנינו את חיבוטי נפשו, הלך רוחו ומחשבתו של הגיבור ואנו עדים לשלל ביטוי רגשותיו- כעס, קנאה, תסכול, עצב, בושה, חרדה, אכזבה, רחמים, אשמה, אובדן- המלווים תהליך של פרידה ושברון לב. יחד עם זאת יש משהו בכתיבה הדרמטית שלעתים גורם לתהות לגבי פרופורציות הרגשות של הדמות ביחס לסיפור העלילה.

הופתעתי מאוד לגלות סיפור קצר זה בספר משחק המלכים, שכן לא היה לכך כל אזכור בתקציר. הפתעה לטובה שהייתה בבחינת בונוס.
מרתק לקרוא איך בשני סיפורים כה קצרים ( משחק המלכים- 85 עמודים; שיברון לב- 50 עמודים ) מצליח צווייג לזקק ולהעביר את תחושות הגיבורים.
24 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Tamas (לפני 3 חודשים)
Pulp_Fiction , תודה רבה לך. אם תחליט אז תהנה.
Tamas (לפני 3 חודשים)
Tobby, תודה רבה לך.
Pulp_Fiction (לפני 3 חודשים)
סקירה יפה מאוד. ומושקעת. אני מתלבט אם לחזור לקרוא את צוויג.
Tobby (לפני 3 חודשים)
כתבת יופי ממש, כאלו ממש
Tamas (לפני 3 חודשים)
yaelhar, תודה רבה.
לעיתים יש סוג של אפקט הילה בקריאה ראשונה שממרחק הזמן, לאחר קריאה שניה מתפוגג לו. מעניין מה תהיה דעתך על הספר כיום.
תודה גם על ההמלצה על הספר. אבדוק זאת.
Tamas (לפני 3 חודשים)
חני, תודה רבה
yaelhar (לפני 3 חודשים)
יופי.
התרשמתי מ"משחק המלכים" עמוקות כשקראתי אותו מזמן. חשבתי שהוא הסיפור הטוב ביותר של צווייג שקראתי. אולי אנסה שוב היום לראות אם עדיין אחשוב כך.

ובאותו עניין: אם נושא שח-מט קרוב ללבך כמו ללבי - כדאי לך לקרוא את "על אהבה ומוות" של פטריק זיסקינד. סיפור קצר המראה מה רב-אומן (בכתיבה) יודע לעשות עם הנושא...
חני (לפני 3 חודשים)
אין ספק שזה חודש צוויג... נשמע מרשים לגמרי.
כתבת יופייי
מחשבות (לפני 3 חודשים)
כי צוויג זה צוויג, עץ רב ענפים.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ