#
קראתי את "יסתובב לו העולם הגדול" שלו ואהבתי. כשנתקלתי בספר הזה – התעלמתי מחוסר חיבתי לספרי-עיון, לספרי-עצות, להתיימרות לפצח את חידת היצירה – טעות של מתחילים. התחלתי לקרוא אותו ולהתרגז במקביל.
מק'קאן הוא סופר. בתור פרנסה הוא מקיים סדנה לכתיבה יוצרת לתואר שני באומנויות בהאנטר קולג', אליה נבחרים מעטים ונבחרים – 12 סטודנטים בשנה (מתוך כ-300 מעוניינים). מק'קאן חונך אותם, מעודד אותם, מדרבן אותם, מעליב אותם ושובר אותם. כל אלה לפי עדותו ב"פתח דבר – פסגות עונג שאין להן מבע" הציטוט מרילקה. מק'קאן מוצלח מאד בשמות מסקרנים ובציטטות מעורפלות כמו הציטטה הזו. דוגמאות נוספות משמות הפרקים: "המשפט הראשון שלך", "אל תכתוב מה שאתה יודע", "אין רעיונות בלי מנגינה", "רק לא משפטים חלודים"... הבנתם את הפואנטה.
חלקו השני של השם "עצות מעשיות ופילוסופיות" מכסה, כך נראה, את הסופר מתביעת נזיקין. יש בו הכל – הפנייה לסופר הצעיר, סוג העצות, ציטטות ו Name dropping. אני לא יודעת מאיפה היומרה החצופה בספרים וסדנאות מהסוג הזה, לרמוז על הבנת התהליך שהופך אדם לסופר.
סדנאות לכתיבה יוצרת: פורחות עכשיו באקדמיה ומחוץ לה. המנחה בהם הוא בדרך כלל סופר בעצמו והמשתתפים התמימים מניחים שהוא יודע משהו שהם לא יודעים. ובכן, לעניות דעתי, זה אחד המקצועות שאי אפשר ללמוד בקורס, ואי אפשר ללמוד על ידי הפיכה לשוליה של סופר מצליח. אני מטילה ספק אם הסופר עצמו יודע מה הסוד. מה שכמובן לא מונע בעדו מלהשלים הכנסה על ידי הוצאה לאור של ספר הדרכה או השתתפות כמרצה בקורס מהסוג הזה.
הספר הזה מיותר. ליתר דיוק – הוא מיותר לי. הסופר וההוצאה, נראה לי, מרוויחים ממנו יפה: כסף ושווה-כסף, מוניטין ואגו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
