סאנשיין, על טעם ועל ריח מה שנקרא, שמח בשמחתך :-)

קראתי את הספר הזה כבר חמש פעמים, הוא אחד הספרים האהובים עליי.
עד כדי כך אני אוהבת אותו שהביקורת שלך משמחת אותך כי יש לי הזדמנות להביע את זה.
בתור כותבת צעירה, הרגשתי הזדהות עם התוכן ושהכותב באמת מבין את חווית הכתיבה מבחינת האלמנט.
אני חושבת שהוא גם אומר בהתחלה שהוא לא מתכוון ללמד איך לכתוב, שאף אחד לא יכול ללמד אותך איך לכתוב ושהוא רוצה פשוט להזין את האש הקיימת.
לדעתי הספר הזה פילוסופי בקטע טוב, שמזכיר לי בקלות למה אני אוהבת כתיבה.

וויליאם-זה בהחלט תלוי גיל.
לפני שנים הייתי כנראה חושב אחרת.
עכשיו ה'תובנות' נראות לי משמימות וחסרות חידוש.
אני לא מתייחס למאבק במחלה אלא נטו ל'קורס לחיים'.

מוריה, צחקתי בקול.
ראובן, דווקא זכרתי את מורי לטןבה, קראתי אותו מזמן, כנראה שזה גם תלוי גיל...עם הזמן תובנות בגרוש כנראה לא מזדקנות יפה

מזכיר במשהו את ה'שיעורים' ב-ימי שלישי עם מורי.
'אהבו זה את זה או תמותו'.
אמירות סתמיות על כסף ורכוש.
מוריה, זה יהפוך את הגיהנום לגרוע יותר...

אם הייתי מנהלת את הגיהנום, הייתי מקימה בו ספריה שמכילה רק ספרים עם המילה "עצות" בכריכה.