זוהי אוטוביוגרפיה של ראש ממשלת סינגפור האגדי לי קואן יו. ליתר דיוק, זה פרקים נבחרים מתוך האוטוביוגרפיה שלו, כפי שראו לנכון ללקט לנו בהוצאה. אני מבין את היתרון הגדול בתמצות ספר מסוגה שנוטה להיות משמימה כמו אוטוביוגרפיות של פוליטקאים לכדי לקט נבחר (במיוחד כשמדובר על דיאטה מ-700 ל-190 עמודים). אבל ככה המלאכותיות וחד הצדדיות של התמונה העולה מהספר מתחזקת הרבה יותר. אין תיאור של הדילמות שעמדו בפניו ודרכי ההכרעה שלו. בספר נמצאת כמעט ורק השורה התחתונה בכל מיני עניינים שהעורך חשב שיעניינו את הקורא הישראלי: דיור, בריאות, השפה במרחב הציבורי,יחסים עם אמריקה, תקשורת וחופש הביטוי. שחיתות ציבורית (בעיקר היעדרה), איכות הסביבה וכו'. מרוב שהנושאים נבררו בפינצטה יש תחושה שלא רק ראש ממשלת סינגפור מנסה לחנך אותנו באותו סגנון דיקטטורי נאור שהוא כפה על אזרחיו אלא גם העורך של המהדורה העברית הולך בדרכו.
בשורה התחתונה מתקבל ספר עם נושא הרבה יותר מעניין מאשר התוכן עצמו.




