גבירה וערפלאודליה גולדמן3דמות הגיבורה הראשית ממש מעניינית ובאיזה אופן היא מזכירה לי את הגיבורות בספרים של נעמי נוביק שהיא סופרת אהובה במיוחד. ממליץ!
שומרי העריםרותם ברוכין6כלכך הרבה זמן חיכיתי לספר הזה. רותם הצליחה לשלב את הסיפורים הקצרים והנפלאים שכבר כתבה בעבר ליצירה שלמה, קוהרנטית ומעניינת. מצד שני אולי הייתי מעדיף לקרוא עוד סיפורים קצרים מהסדרה על מקומות שונים בארץ ובעולם. מאוד מאוד מומלץ!
פרסי ג'קסון וגנב הברקריק ריירדן2הניסיון לקרוא ספר של YA בגיל שלושים כמעט ולא יכול להסתיים טוב ואכן הספר מעניין בצורה סבירה ותו לא.
טבעת העשןלארי ניבן3אני חושב שבעצי האינטגרלים עוד הצלחתי איכשהו לעקוב אחרי מה שקורה וההיגיון הפיזיקלי. בספר הזה ממש לא הצלחתי להבין מה קורה והרגשתי שאני גם מאבד את הפיזיקה. אבל הרעיון הבסיסי של העולם שלארי מציע בספר הוא בהחלט מעניין ומקורי.
בארץ עתיקהאמיטאב גוש18ספר לא שיגרתי המתאר מחקר של צעיר הודי משכיל במצרים הכפרית. הספר מאוד מדגיש את נקודת המבט הלא מערבית על ההיסטוריה של המזרח (התיכון). מאוד מעניין שלמרות שהחוקר חוקר את ההיסטוריה של סוחרים יהודיים במזרח, חי במצרים של ימינו ובהערות השוליים מצטט המוני מחברים ישראלים. בגוף הספר עצמו ישראל לא קיימת בכלל. החוקרים היהודיים שמצוטטים באופן ישיר (ולא בהערות בסוף) רובם לא יהודיים ולמרות שהוא דן בנושאים פוליטיים של המזרח התיכון והמהפכה במצרים אין שום דיון לגבי היחס וההשפעה של ישראל על הדברים, זה מאוד מעניין אבל מרגיש מכוון יתר על המידה כניסיון להראות ש"לא כל המזרח התיכון זה הסכסוך הישראלי-פלסיטני". אגב, לדעתי כל המחקר ההיסטורי בספר לא מאוד מעניין אלא רק ההקבלות והדיונים שהוא עושה למצבים בימינו.
הפנינה השחורהסקוט אודל7לכאורה מדובר בסיפור ילדים קלסי. והוא מסופר מנקודת מבט מאוד ילדותית פשוטה ותמימה בשפה שמדברת לילדים. אבל המסר של הסיפור ממש לא "קלסי" וילדותי. הנבל שבסיפור פועל ממניעים של בצע כסף בדיוק כמו אביו הסוחר של הגיבור שמוצג באור מאוד חיובי. הנבל בסיפור מתרברב בכל מיני סיפורי גבורה על עצמו שהגיבור מאמין שכולם שקר וכזב (בלי להגיד את זה באופן ישיר) אבל אין הרבה הוכחות חד משמעיות לכך שהוא משקר. חוץ מהמעשיות האלה הנבל הוא אדם שאפשר בהחלט לסמוך על המילה שלו והוא בהרבה מובנים ישר דרך לא פחות מגיבור הסיפור שמבצע את אותו החטא אותו תכנן הנבל לעשות. גם אביו של הגיבור שלכאורה היא דמות "טובה" מתבררת לא רק כתאבת ממון אלא גם כגאוותנית ומתחסדת כלפי הכנסיה כלפי הסוחרים עמם הוא סוחר וכמובן כנגד צוות הצי שלו שבגלל יהירותו כולם נהרגו. ספר קצר ונחמד מאוד לילדים.
אחוזת דג'אניאלון חילו13בשונה מאלון חילו לא קראתי את כל עיתוני התקופה במשך שנה שלמה בשביל להיכנס לאווירה ולכתוב את השפה של קלווירסקי בצורה "אותנטית" אז לכאורה אין לי זכות לומר שהשפה שלו מרגישה לי מזויפת ולא אמיתית. יכול להיות שיותר מהשפה עצמה שהרגישה לי מזויפת ולא אמיתית כפי שדיברו בני התקופה הנושאים וצורת ההתבטאות הרגישה לי לא משקפת את בני התקופה. יכול להיות שאני מוסרני מדי ולא שאני חושב שבימי "אנו באנו" לא היו נואפים אבל השפה והצורה בה הוא מתאר את הדברים נשמעת מאוד זרה לאוזני התקופה ולדוגמות החשיבה שנוהגות בה. מבחינת הנרטיב שאותו משקף חילו של הסכסוך הישראלי פחסטיני אפשר לסכם אותו בצורה כזאת. כולם משקרים, היהודים בהעלמה הכחשה והצגת העובדות הנוחות להם בלבד, ואילו הערבים משקרים בדמיון מזרחי פרוע והשלמת עובדות שלא קיימות במציאות אך נוחות להם. איכשהו יש הרגשה שהנחמבר יותר מסמפט נרטיב מסוים (נחשו לבד איזה), למרות שבראיונות הוא מכחיש. למרות כל הביקורת אין ספק שמדובר בספר מאוד מושקע ומעניין.
מפגשים בשביל החלבחגי נצר2הספר מעניין למדי. אבל אני חושב שקריאה של תוכן העניינים כבר מעלה את רוב הנקודות השאלות והכיוונים שהספר מעלה. אולי היה אפשר לתמצת אותו למשהו של 100 עמודים ולהשאיר כל מיני דיונים ארוכים בחוץ. אהבתי את הדיון הרציני בחייזרים אבל גם אותו היה אפשר לחתוך בשבעים אחוז ולהשיאר עם אותה כמות ידע. לאורך כל הספר יש דיאלוגים מיותרים שלא מוסיפים הרבה ומרגישים אולטרא מלאכותיים.
ימים אחרונים של לילגרהם מור4ספר מוצלח מאוד, סוחף ומעניין. אבל בשורה התחתונה כל העולם של התככנות והעסקים של אנשי העסקים ועכרי הדין ממש דוחה ומבאס. זה ממש מעציב לדעת שהדרך להמצאות המוצלחות של הטכנולוגיה מלווה בכל כך הרבה רפש.
האם שימפנזים חושבים על פרישהיעקב בורק1האם שימפנזים חושבים על פרישה? מאת: יעקב בורק נהנתי מאד מהקריאה בספר. אמנם יש מידי פעם טענות או הצהרות תמוהות ולא מוסברות דין, כגון הטריק שראיתי דומה לו גם בסדנה לניהול זמן, שם לוקחים מילים בעברית ומנסים לחזק טענה או סברה ע"י משחק של מילים ושורש. אורן צור ברשומה ביומן הרשת "מדע הבזיוני" כותב על זה, כך שכנראה אינני היחידי שמתעצבן על השיטה הזאת. ראו: http://www.sciencefriction.net/blog/2007/12/24/66/ למדתי לא מעט דברים מהספר ומצא חן בעיני סגנון הכתיבה, פרט אולי לנושא המוזכר לעיל. עוד מצא חן בעיני שהכותב מסכם תוצאות ומסקנות מהמחקר הפסיכולוגי (פסיכולוגיה התנהגותית?) מהשנים האחרונות, מזכיר ניסויים ושימושים של המקחרים הללו ומנסה לעטוף את הכל בעטיפה אחידה כדי שיהיה קל להבין. יפה שהוא הקפיד על ציון המקורות לטובת הקוראים שרוצים להעמיק או לבדוק אותו. באתר סקופ מצאתי כתבה על הספר וראיון עם המחבר. הנה כמה דברים לציון שזכורים לי מהקריאה בספר: * "עוגן" במשא ומתן -- מספר שהוצג או השתמע לפני החלטה מספרית ישפיע וימשוך לכיוונו * דגימות צפופות מאד (מידי) מכניסות רעש רב ומפריעות לראות את המגמה האמיתית ולעומת זאת דגימות מרווחות יאפשרו הפחתת רעש ניכרת * מידע אינו ידע (זה מוטיב שקראתי עליו והוא מודגם יפה בכמה מקומות אחרים גם למשל בספרו של אריה סקופ המנהל הממוקד) * תיאור של כח הרצון והשליטה העצמית כשריר: לאחר שימוש (מאמץ) בכח הרצון ובשליטה עצמית ה"שריר" נחלש ואם מיד אחרי שימוש כזה אנו נדרשים שוב לעשות בו שימוש אזי כח הרצון והשליטה העצמית שלו לרוב ייחלשו. * קבוצה גדולה שמכילה בין השאר אפילו מעט מומחים אך רובה ככולה הדיוטות יכולה בממוצע להגיע לתשובות מדוייקות יותר ממומחים בודדים או אפילו קבוצת מומחים קטנה. אחת ההשלכות היא על עדיפות אינדקסים לעומת קרנות נאמנות או גוף מנהל. * בכורים מסתכנים פחות לעומת אחים צעירים יותר. בכורים או יחידים נוטים יותר לניהול בעות שהצעירים יותר ליזמות * חציון מגן טוב יותר מ "התרחקות השוליים" לעומת שימוש בממוצע. קראתי את הספר בכמה שעות ונהנתי מאד. מומלץ.
האם שימפנזים חושבים על פרישהיעקב בורק1שימפנזים אני לא יודע אבל בטוח שאני חושב על פרישה - גם מקריאת ספרים של פסיכולוגיה להמונים. למרות זאת ספר בהחלט קריא עם תובנות מענינות כאנקדוטות לשיחת רעים. למתעניינים : http://www.text.org.il/index.php?book=0711073
האם שימפנזים חושבים על פרישהיעקב בורק0קטעים בספר מעולים, חדים ונמרצים וניתן ללמוד מהם ולהוסיף המסקנות במחברת רשמים אישית. עם זאת, חלקים נרחבים בספר שיטחיים.
האם שימפנזים חושבים על פרישהיעקב בורק0יש משהו מוזר בספר הזה. הספר עוסק בנושאים מרתקים ונכתב בצורה קריאה. הבעיה עם הספר מתחילה אצל מי שקרא את נקודת המפנה וממבט ראשון של מלקולם גלדוול (שגם מוזכרים במהלך הספר עצמו). הניסויים החברתיים שהוזכרו בספרים של גלדוול ונוצלו להדגשת נקודה עקרונית בתאוריה היסודית שהספרים עוסקים בה מוזכרים בסיפרו של בורק אבל יש תחושה של פיזור, חוסר מיקוד שגורם לקורא להרגיש שהוא חוזר על דברים שהוא קרא בעבר בלא חדשנות ובלא קבלת משמעות חדשה. למי שלא קרא את ספריו של גלדוול מדובר בספר מרתק. למי שכן קרא, מדובר בספר מפוספס שהיה יכול להיות הרבה יותר טוב עם המחבר היה מצליח להעביר את הנקודה שלו.
האם שימפנזים חושבים על פרישהיעקב בורק0לרוץ לקרוא. מרתק, מעניין, ומעורר מחשבה. סופר בחסד עם הרבה ניסיון חיים וידע אדיר. מומלץ בחום!