ביקורות ספרים על הספר מאה שנים של בדידות [6 הנבחרים] - הוצאה מחודשת - ספריה לעם #167/8





ביקורות ספרים על הספר מאה שנים של בדידות [6 הנבחרים] - הוצאה מחודשת - ספריה לעם #167/8


מיין לפי: הצג כ:

הספר הוא כמו אגדה. אגדה של ספר. המקום הוא מקונדו, ישוב זעיר, ההופך לכפר ועיירה, ונוסד ע"י משפ' בואנדיה, אורסולה ואאורליאנו בואנדיה. מכפר קטן בשום מקום, ליד נחל צר שטוב לטבילה, באקלים טרופי מאובק, חם ומעיק, היישוב הלך וגדל, רבעיו הלכו והתגוונו, משפחת בואנדיה אף היא גדלה וכמובן השפעתה. ההשפעה פשטה והתרחבה מעבר ליישוב וכוחו של ראש שבט בואנדיה הפך את תוארו לקולונל אאורליאנו בואנדיה. אבל עזבו שמות, באשר אלה הולכים וחוזרים על עצמם ולרגע צריך לעצור מהקריאה ולחשוב במי מדובר, אם זה אכן מה שרוצים לעשות. אם בוחרים להקשיב לאגדה, לראות כיצד דברים מתפתחים בפלא כתיב... המשך לקרוא
52 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת

בן 59
רחובות
שפה קשה לקריאה. תוך שניות מאבדים את תוכן העלילה.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת

בן 29
אשקלון/רמת גן
במסגרת תוכניתי הלא רשמית "בוא נשחט פרה קדושה ונראה אם אשאר בחיים",בחרתי להיטפל הפעם למאה שנים של בדידות שזיכה את מחברו בפרס נובל לספרות. בלי להיכנס לדיון מי ראוי או לא ראוי לקבל את הפרס (בוב היקר מגיע לך מכל הלב) מאה שנים הוא בטח לא הספר הזה.ושלא תבינו אותי לא נכון. נהנתי מאוד מקריאתו. יש בו כמעט כל מה שצריך בשביל להנות מרומן טוב: אירועים מופלאים, נשים יפהפיות, תאורי סקס מעולים,הומור והרבה אפיזודות היוצרות רוחב יריעה עתיר דמויות צבעוניות ומרגשות. מה אין בספר הזה ? עומק רגשי, תוכני ועלילתי, תחכום לשוני וספרותי, ובבקשה אל תהרגו אותי, אבל גם הדמיון לא מסעיר... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת

בן 39
כפר מנחם
הבעיה כנראה אצלי. אם רוב הקוראים אהבו את הספר ואני לא ממש התחברתי אליו, אולי הבעיה אצלי. פרשתי בעמוד 50. שפה קשה, קריאה לא כיפית, שמות מורכבים. סיפור לא ברור. אני לא מתחבר לכאלה ספרים. מצטער. ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת

בן 33
רמת גן
הספר הוא מסוג הקלסיקות שהדהדו לי כל כך הרבה זמן בראש ....ובסופו של דבר הגעתי גם אליו. ספר שמבטיח גבוהות ונצורות (ע"פ מיטב המבקרים) אך בהתרשמות האישית שלי הוא נחל מפלה קשה ולא בשל הכתיבה הפואטית והציורית ששזורה בו לכל אורכו של הספר. לכל אורכו של הספר מתוארים לנו קורותיה של משפחה על פני מספר דורות בעיירה נידחת ורחוקה מציביליזציה תעשייתית כלשהי, בתקופה שבה המאווים האימפריאליסטים של מדינות ויחידים דוחקים הצידה את האושר שבתמימותו של הפרט והקהילה הקטנה. מלחמות וכיבושים לצד פנטזיות חולמניות של פרטים שנלחמים על שרידותם בעולם המתחדש סביבם...ובמקביל נ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת

בן 42
הרצליה
הסופר הזה אומן. נהניתי מאוד לקרוא את הספר. לקח לי כמעט חצי ספר כדי להתחבר למשפחה הזו , ולהבין את סגנון הכתיבה הייחודי שלו. לאחר מכן רותקתי. הייתי חייבת להמשיך לקרוא כדי לגלות מה עלה בגורל כל גיבור. מיעוט השמות והשימוש שהוא עושה בשם אורלנאדיו מרהיב בפני עצמו וראוי להערכה. גלגל החיים של כל משפחה , הפכה עבורי לחוויה מהנה ביותר. תאוריו משלובים בין מציאות ופנטזיה. הפנטזיה מתוארת באופן כל כך ריאליסטי, עד שאתה מאמין כי היא מציאות. לא הכל מופלא ומדהים, חלק מתאוריו מעוררים גועל לגבי המוות או תיאור אחר שכבר שכחתי. אך יחד עם זאת הוא אומן והספר פשוט נפלא. מומלץ.... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת

בת 51
אשדוד
הספר הזה בא אליי בתקופה טובה מאד. הרגשתי קצת בודד, אז לקחתי אליי את הספר שנח אצלי במדף ולא הקדשתי לו תשומת לב עד כה- "מאה שנים של בדידות". לא יודע לשים את האצבע על הסיבה בגינה לא לקחתי אותו אליי עד עכשיו, אולי משום שאני נוטה להתרחק מקלאסיקות ואולי משום שאני אוהב סיפורת ישראלית, ארצית, ריאליסטית- ולא כזו שמתרחשת במחוזות רחוקים, דמיוניים ולא אמינים. ובסוף יצא שהאמנתי. קראתי, ועל אף הבנות המרחפות באוויר, הגשם שלא מפסיק לרדת במשך שנים, האנשים שחוזרים מהמתים והעיירה השלמה שלא נרדמת- על אף הדמיון והגרוטסקיות, האמנתי. המחשבה שיש אי שם, אולי ביקום מקביל, אולי ב... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת

בן 23
נתניה
הספרים " הרגילים" או הרומנים הדימיוניים או המציאותים נכנים לעתים קרובות באותה תבנית ( הפרבולה של גאוס). ז"א זה מתחיל באופן מסויים ואז המתח והעניין מתחיל לעלות עד שזה מגיע לנקודת שיא . לספר טוב יש נקודת שיא אחת לא תמיד הקורא יכול לספוג יותר מנקודת שיא אחת, לכל היותר שתי נקודות, ואז רגיעה , ירידת מתח וסוף טוב במקרה של " 100 שנים של בדידות" הסיפור הוא כמו ספירלה ( דמוי השטרודל המפורסם שמקלידים למייל) אין נקודת שיא. נקודת ההתחלה היא גם נקודת סיום כמו שנקודת סיום היא התחלה חדשה. הכותב כמו יצא מעורו , תיאר את הסביבה שלו נעים סביב עצמם כל אחד מהם הוא עולם ומלואו א... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת

בת 34
באר שבע
לא התחברתי לספר...מצטערת, לא לטעמי. קורותיה של משפחה המתגוררת בעיירה "מקונדו" בקולומביה. על פניו, נשמע סיפור מבטיח, אלא שהסופר משתמש בתיאורים דמיוניים כמו מחלת נדודי השינה שבה עיירה שלמה נדבקת במחלה שלבסוף גורמת לאבדן זיכרון... או המצאת הצוענים, מרבד קסמים שעליו יושבים אנשי העיירה ועפים מעל לחלונות הבתים... נו באמת...מצטערת, וכל זאת כששרדתי רק את עמודי הספר הראשונים. אני לא אוהבת ספרים דמיוניים.... המשך לקרוא
אהבת? לחץ לסמן שאהבת

בת 56
ראשון לציון
אנחנו אף פעם לא באמת נוגעים אחד בשני. האלקטרונים שלנו דוחים אחד את השני בצורה כזאת שאין באמת מגע בין החלקיקים. המוח שלנו מפרש את זה כמגע, אנחנו מרגישים את זה, אבל בפועל תמיד נשאר מרווח, גם אם הוא קטן כל כך שרובינו לא מצליחים אפילו לדמיין אותו. באותה מידה, אנחנו אף פעם לא נוכל לחדור לנפש של אדם אחר. עם כל ההזדהות, האמפתיה ואפילו האהבה אנחנו אף פעם לא יכולים באמת להרגיש את מה שהוא מרגיש. ואף אחד אחר לא יכול להרגיש אותנו. זה מה שיוצר את הבדידות הנצחית שלנו. משפחת בואנדיה בספר מורכבת מהרבה דמויות כאלה, כל אחת והעולם הפנימי והייחודי שלה. לכל דמות דרך משלה לנס... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת

בת 32
חיפה
אם לומר את האמת, לקח לי כמעט שנה עד שהייתי מוכן לקרוא את הספר המופלא הזה, וכך זה יתחיל, כהרגלי בקודש הלכתי לספרייה העירונית כדי לחפש ספר טוב, ובין מדפי הספרים מבצבץ לו הספר, אין ספק ששם הספר כבש אותי, אבל ברגע שהפכתי את הספר לכבוד התקציר וראיתי שמדברים איתי על אהבות אסורות, אני ישר מזניח את הספר במדף ומחפש משהו אחר. אין לי בעיה עם הז'אנר הזה פשוט הוא לא לטעמי, אז בערך שנה הספר הזה היה איך שהוא קיים במחשבתי, עד שהקצין שלי במילואים המליץ עליו מאוד, ואני פשוט התחלתי לקראו ואיך שאני אהבתי, פשוט לא להאמין, דמויות אדירות עלילה עוצרת נשימה, עלילה שמצליחה להעביר ... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת

"שנים רבות לאחר מכן, כשיעמוד הקולונל אאורליאנו בואנדיה מול כיתת היורים, ייזכר באותו ערב רחוק שלקח אותו אביו לראות קרח." (המשפט הפותח את הספר, עמוד 5). ישנם משפטים המהווים פתיחה לספר ולא מאפשרים לקורא שום אפשרות זולת קריאתו בנשימה עצורה. כזהו ספרו של גבריאל גרסיה מארקס "מאה שנים של בדידות". הספר המתאר את קורותיה של משפחה בקולומביה לאורך מאה שנים רוויות באהבה, יצרים, מלחמה ובעיקר קשרי משפחה עבותים ובלתי ניתנים לניתוק. החל מאם המשפחה אורסולה, הקולונל אאורליאנו בואנדיה ואמירתו, חוזה ארקדיו ורבקה. תיאוריו הקולעים של גרסיה מארקס את ההוויה הדרום האמריקאי... המשך לקרוא
31 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת



©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ