ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שישי, 24 באוגוסט, 2018
ע"י אמה
ע"י אמה
"תרנגול כפרות" הוא ספר מצוין שעוסק בנושא הרגיש של המפגש בין אשכנזים וספרדים בארץ.
קבוצה של בני נוער שנלקחו מהמעברה מועברים ללמוד בקיבוץ.
התרבות שהם נפגשים בה שם שונה באופן מוחלט מהמקום ממנו הם באו: חילונית, סוציאליסטית, מערבית.
בני הקיבוץ יהירים מאוד ולמרות שהם בעד קליטת עליה הם לא מוכנים לקבל את העולים מעירק.
חשוב מאוד לקרוא את הספר הזה. נדמה כי זהו נושא שחוק לחלוטין אבל אלי עמיר מצליח להעיר בו נקודות מבט חדשות.
לבני המעברה יש עמדה אמביוולנטית כלפי תרבות המערב: ההיבט הזה כמבט ולא מופיע בספרים אחרים.
כתוב ברגישות רבה ותיאורים יפים מאוד.
כדאי לשוב ולקרוא את הספר הזה.
16 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
כרמלה
(לפני 7 שנים)
תודה עמיחי.
אנסה להשיג את הספרים שציינת. |
|
|
עמיחי
(לפני 7 שנים)
"פצעי בגרות" נוגע נגיעה חסרת תקדים (כמדומני) בספרות העברית במפגש של בני א"י עם ניצולי השואה. הספר יצא בסביבות 1965. אמנם קדם לו בנושא זה הסיפור "לילה מן הלילות" המעורפל למדי של עגנון, שהופיע בספרו מ-1952 - "עד הנה". אך עגנון רק מרפרף ואינו אומר דבר מה ברור.
"שווים ושווים יותר", ספר הביכורים של סמי מיכאל, חזק מאד ומעט פשטני. כדאי לקרוא גם את "המחצבה" הבוטה של אהוד בן-עזר. ועוד בענין קליטת העולים בשנות ה-50' - "הערימה" של שלמה קאלו. כדאי גם. |
|
|
כרמלה
(לפני 7 שנים)
עמיחי, איזה יופי -
אתה מרחיב את היריעה עוד יותר.
כנראה שכל אחד קרוב אצל עירו, ובכל זאת אתה צודק. "שש כנפיים לאחד" הקדים בשנה את "רחוב המדרגות". בדיוק לפני שבוע רשמתי לי לקרוא אותו שוב וגם את "פצעי בגרות", אותם קראתי בנעורי הרחוקים. עכשיו הוספתי את "המחצבה" שאיני זוכרת אם קראתי או לא, וגם את "שווים ושווים יותר" של סמי מיכאל. קיבלתי גם את עצתה של אמה ואקרא שוב את "תרנגול כפרות". |
|
|
עמיחי
(לפני 7 שנים)
כרמליטה, תודה על הרחבת היריעה.
בדבריי קודם התכוונתי לספרים שנכתבו ע"י העולים עצמם, ולא ע"י הקולטים. אבל אם נמשיך את הכיוון שאת כותבת עליו - אני חושב שכשנה לפני הספר של יהודית הנדל שהזכרת (תודה על התזכורת. לא קראתי) כתב ברטוב את "שש כנפיים לאחד" על קליטת העולים בירושלים. אח"כ כתב אהוד בן-עזר את "המחצבה", ועוד. |
|
|
כרמלה
(לפני 7 שנים)
עמיחי -
בהקשר זה כדאי להזכיר כי הראשונה שכתבה על המתחים העדתיים במדינה הצעירה, היתה דווקא בת המקום - יהודית הנדל.
ב-1955 התפרסם סיפרה "רחוב המדרגות" הממוקם בואדי סאליב בחיפה. ב-1959 פרצו מהומות ואדי סאליב. בשנתיים האחרונות אני מרבה לקרוא ספרים על היחס של הוותיקים לעולים החדשים. הן לפני קום המדינה והן אחריה. מאד מעסיק אותי גם המפגש בין היישוב הותיק לבין ניצולי השואה וייחסו אליהם. ספר טוב בנושא זה, שבמידה מסוימת הוא המקבילה האשכנזית ל"תרנגול כפרות", הינו "מכוות האור" של אפלפלד. (על שני הספרים שהזכרתי - כתבתי גם סקירות). |
|
|
עמיחי
(לפני 7 שנים)
אני לא כ"כ מסכים עם הביקורת.
הספר די אכזב אותי. יותר מדי אזכורים של הבלונדיניות בקיבוץ. עם זאת שמורה לו זכות ראשונים של אחד הראשונים (אך לא הראשון ממש. קדמו לו שמעון בלס, סמי מיכאל ועוד) שכתבו על הנושא העדתי, קליטה וכו' מנקודת המבט של עולי שנות ה-50'. |
|
|
בנצי גורן
(לפני 7 שנים)
שנים ארוכות אחרי שהספר נכתב
ועדיין יש לנו מה ללמוד ממנו.
|
|
|
חני
(לפני 7 שנים)
מה שרץ....
רצו אינטגרציה ולא הבינו את ההשלכות.
|
|
|
רץ
(לפני 7 שנים)
האמת הרבה יותר מורכבת, כמו העובדה שהקיבוץ היה חילוני לעומת העולים שבאו מבתים דתיים או מסורתיים, כל עליה יוצרת מתח בין ותקים לעולים.
אך יחד עם זאת יש בספר הזה אמת, על האופן בו הקיבוץ התנהג כאליטה פטרונית לטוב ולרע.
|
16 הקוראים שאהבו את הביקורת
