ביקורת ספרותית על תרנגול כפרות מאת אלי עמיר
ספר מעולה

---

בשנים האחרונות אני מוצא את עצמי חוזר לקרוא ספרים שכבר קראתי בעבר וזכורים לי כטובים במיוחד. יש משהו מרתק בבדיקה הזו: האם יצירה שהרשימה אותי מאוד לפני שנים עדיין תעמוד במבחן הזמן? האם הספרים שנראו לי פעם כספרי מופת, ייראו כך גם היום? כך שבתי וקראתי את חוות החיות של ג’ורג’ אורוול, את המאהב של א.ב. יהושע, את סידהארתא ואת זאב הערבה של הרמן הסה, ועוד כמה קלאסיקות שהותירו בי רושם עמוק.

אל תרנגול כפרות של אלי עמיר החלטתי לשוב לאחר שקראתי את "יסמין", ספר מדהים שגם שנתיים אחרי שסיימתי אותו, עדיין יושב לי חזק בראש ואירועי השנתיים האחרונות גורמים לי מידי פעם להיזכר בו. החוויה הזו עוררה בי סקרנות: האם גם תרנגול כפרות, שנחשב לאחת מאבני הדרך של עמיר, יצליח לרגש אותי באותה מיד כמו פעם?

תרנגול כפרות מתאר את החברה הישראלית בראשית שנות ה-50 כשהיא עומדת על קו התפר בין שני עולמות שונים: עולם המעברה ועולם הקיבוץ. מצד אחד ערכי המשפחה של אנשי המעברה, המסורת והאמונה שהביאו עמם, השורשים המזרחיים ותחושת המורשת החזקה שלהם, ומצד שני הערכים הציוניים הסוציאליסטיים של אנשי הקיבוץ, האידיאלים הקולקטיביים, החילוניות והעברית החדשה של הצברים.

הדגש בספר הוא על המפגש ועל הקונפליקט הנגרם ממפגש התרבויות הזה. אצל אנשי הקיבוץ הזהות כבר מגובשת כצברית, הם שולטים בעברית ורובם כבר התנתקו מהגלות ומהעבר והם חשים עליונות תרבותית כלפי העולים החדשים במעברה. ואילו אנשי המעברה חשים זרות ונחיתות: המבטא, התרבות, המסורת – כל אלה מציבים אותם כ"שונים" והזהות שלהם עדיין כרוכה בזיכרון המולדת הקודמת.

כמובן שבלי סיפור אהבה אי אפשר ומערכת היחסים בין נילי מהמעברה לבין צביקה מהקיבוץ, ממחישה את הפערים התרבותיים והחברתיים בין שתי הקבוצות השונות האלו גם בתחום הזה. סיפור האהבה הזה מסייע לאלי עמיר להעמיק את העיסוק במתח שבין מזרח ומערב, מסורת וחידוש, זהות אישית ולאומית.

עמיר לא רק מרבה לתאר סיטואציות שונות בחיי היום יום בהן שני סולמות הערכים האלו מתנגשים, הוא גם מציב את השאלה הבלתי נמנעת, האם פערים אלו ניתנים בכלל לגישור? האם ניתן לבנות כאן חברה הומוגנית בה כל צד ישמור על זהותו אך תיבנה כאן גם זהות חדשה?

הספר יצא בשנת 1983 ונראה לי שאז עמיר לא היה אופטימי במיוחד. מעניין מה הוא חושב היום.

מדהים בעייני איך הנושא הזה בו נתקל אלי עמיר בשנות ה-50, עדין כל כך רלוונטי גם בימים אלו בהם החברה הישראלית כל כך מפולגת ומחולקת ל"אנחנו" ו"הם" למרות שעידן המעברות כבר מזמן מאחורינו.

תרנגול כפרות הוא קלאסיקה במיטבה לכל דבר וענין.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על תרנגול כפרות