ביקורת ספרותית על יש ילדים זיגזג מאת דויד גרוסמן
ספר מעולה

---

גיבור הספר, נונו, איננו ילד רגיל.
ממש לא, הוא נולד לאבא, שבתפקידו הוא בלש משטרה, שהסתיר ממנו את עברו ואת עצם קיומו של נונו.
תוך שהוא חי עם אביו, וחברתו [גבי, שאותה, הוא מחבב מאוד כמעט כמו אמא] למד נונו לפתח עמדה לגבי זוגיות, וכן גם לגבי טוב ורע.
הספר מראה לנו פרק בחייו של נונו, בו הוא מגיע לגיל 13, לגיל הבר מצווה. בפרק זה של חייו, אביו מכין לו הפתעה יוצאת מן הכלל, אך ישנה סטייה לא צפויה מן התוכנית של אביו השמרן, הזר הזקן עם העיניים התכולות שהכיר הילד ברכבת מושך אותו לסדרת פשעים. מכניס הזר את נונו ל"אולם" בו הוא צופה בתסריט מקוצר על חייו, ואט אט נונו מבין את זה.
בהתחלה הספר לא עניין, הייתה התמקדות מיותרת ב"התאהבות" נונו בזר, אך כשעוברים את פרק השתלטות הרכבת – נכנסתי לזה. אך ורק עם נונו אנחנו יחד מגלים את נונו. לא לפני, לא אחרי. יחד.
התחברתי מאוד לדמות של האם האמיתית של נונו, "התאהבתי" בה, ובאופן בה בחר הסופר לתת לנו להכיר אותה.
הספר כתוב בצורה משעממת למדי, אין יותר מדי תחכום בצורת הכתיבה –- כמו, ציניות, הגזמה, אירוניה או קומדיה, אלא ספר מתח/פעולה טיפוסי, דרמה [שאם היה מוסיף עוד ממנה, לא היה גורע כלל] עם זאת, העלילה מעניינת ויוצאת דופן, הסופר מתאר הרבה, ומקשט את תיאוריו עם מילים יפות [יש לציין שהסופר לא מתחכם יותר מדי ואינו מדביק מילים בומבסטיות לרושם]. הסוף מעט צפוי, אך אי אפשר שלא להתאהב בו בכל מצב.
לסיכום, אני ממליצה לקרוא את הספר. הוא מרגש, לא צפוי וסוחף.

» ביקורות נוספות של yaelkosh
» ביקורות נוספות על יש ילדים זיגזג