ביקורת ספרותית על בחזרה מעמק רפאים - ספריה לעם #755 מאת חיים באר
ספר טוב

---

אין, אין עברית כזו. פשוט אין. עברית המכילה בכפיפה אחת סלפי, נייד, רטט המוביל למסרון ועברית עשירה בסגנון מקראי כנהוג בשכונות החרדיות בירושלים. זה לא מפליא לנוכח הדמויות הצבעוניות הנוכחות.
לא פעם גורמת העברית העשירה לפרצי צחוק. חיים באר יודע לענג את הקורא וזה לא תמיד הקייס אצלו ובכל ספר, אם כי כאן זה בהחלט הצליח לו.
על מה ולמה הספר מענג כל כך, פרט לשפתו המשלבת שפה גבוהת מצח ושפת רחוב? העונג אותו שואב הקורא בא מעלילה מעין בלשית ודמויות אקסצנטריות, כאלה שאינן חסרות בנוף הירושלמי.
אלישע מילגרוים הורתו כחרדי וסופו שייקבר בבית קברות נוצרי בעמק רפאים אשר בירושלים. מילגרוים חיבב מאוד את הליטורגיה הנוצרית, את האורנמנטיקה והיראה המכשפת בבתי התפילה שלהם. כל מי שביקר בפריז ונכנס לנוטרדם, מצא עצמו משתאה לנוכח הפאר, הגדלות, תחושת האלוהות, גם אם החילונות היא מנת חלקו היומית. מהנוטרדם המשיך התייר לבזיליקת הלב הקדוש, סקרה קר בעברית, וסיים הסיור בכנסיית מדלן. התחושה ברורה. מי ש"הכניסה" את מילגרוים תחת כנסי הנצרות היא אשתו השניה, נעמי זלקינסון. כפעילה מסיונרית היא טרחה ולקחה על עצמה את החובה הנעימה, שבעלה יבקר בכל שכיות החמדה של הנצרות בלונדון ובירושלים.
המספר בספר הוא מפיק סרטים דוקומנטריים, שביקורו בבית הקברות בא לסכם עבודת צילום עבור גוף המעניק פרסים ספרותיים. מפה לשם, נעמי זלקינסון-מילגרוים מתגלה כדמות אניגמטית לא קטנה. גם אלישע בעלה מתגלה ככזה ופתאום מתברר שיש גם מאהבת, יש מתחזה, יש כתב יד נוסף מוכן לספר והחגיגה בעיצומה.
פרט למפיק יש גם את השדרנית שדמה וכותב אילנות היוחסין הומינר המשעשע, שאצל החילונים הוא היה יכול להיות רכלן עיתונאי רב מעללים.
העלילה מסתעפת, מגיעים עד ורוצלב בפולין במטרה לפתור את ההתחזות, המאהבת נחשפת, הארץ גועשת ו... אין, אין עברית כזו.
חיים באר לא ממש מתמחה בעלילות בלשיות, אבל גם ככה יצא לו סיפור משעשע וזורם.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על בחזרה מעמק רפאים - ספריה לעם #755