ביקורת ספרותית על בחזרה מעמק רפאים - ספריה לעם #755 מאת חיים באר
ספר טוב

---

האישה שהופיעה בהלווייתו

ליד קיברו הפתוח נצבות שתי נשותיו כמחזה סוריאליסטי, האחת כפופה שהזמן חרץ בפניה, זועקת בקולות שבר. מלחששים, זאת אשתו הזנוחה המגיחה מעברו, בכדי להצהיר, אני פה כאשתו החוקית. בצד השני של הקבר, ניצבת אישה שנייה, מעוררת גאווה, מסתורין ועצבות מאופקת הקורנת בשתיקתה. תמירותה מביעה השתייכות מסויגת. לא ניתן להתעלם מיופייה שניכר בשערותיה הארוכות והשחורות שפסי לובן שזורים בהן מקיפים פנים, מאורכים וקפואים, הגורמים למלווים ללחוש בהפתעה, שהייתה בת זוגו האחרונה, אך טיב יחסיהם לא הובהר מעולם.

נשמתי נעתקה כשראיתי אותה, האישה שהכרתי לפני שנים רבות בהשתלמות מקצועית. הפתעתי הייתה כה רבה שפשוט נאלמתי דום, ולא אזרתי עוז לגשת אליה ולומר לה, משתתף בצערך, מוזר שדווקא פה, במקום הכי לא צפוי אנחנו נפגשים. איך זה שהחיים לוקחים אותנו למקומות מפתיעים?

המעמד המפתיע והלא צפוי ליד קברו של קרוב משפחתי, חיבר אותי אל סצנת הפתיחה בספרו של חיים באר, בחזרה מעמק רפאים, לתמונה דרמתית וסוריאליסטית, טקס קבורתו של אלישע מילגורוים, סופר ישראלי נודע ומעורר מחלוקת בחייו ובמותו, בעצם קבורתו בבית קברות נוצרי. לצד ארונו עומדות שתי נשותיו, האחת היא נעמי, אנגליה נוצרייה, והשנייה הופיע במפתיע, היסטוריונית פולניה מוורצלב שליוותה את ארונו, שם הסופר נפטר בעת כתבת האופס מגנום שלו. כעת היא נצבת ליד קברו וממררת בבכי המעיד על כאב אמתי. האם היא הייתה אהובתו המסתורית?

הסצנה הזאת מעלה שאלה, מה באמת אנחנו יודעים על חייו האמתיים והנסתרים של מילגרוים שנמשך אל נשותיו המסתוריות כמוזות הכרחיות לספריו? האם העניין בנשותיו היה קיים כל עוד הועילו לספריו. האם חייו האמתיים התערבלו עם חייו הבדויים, עד כדי קושי להפריד ביניהם?

עלילת הספר תנועה בגבולות המתעתעים של אנשים שהחליפו זהויות, בעיקר אלה שחוצו את גבולות היהדות החרדית ועברו לנצרות, המקוללים בעיני היהדות. אלישע מילגרוים מתחקה אחריהם בספרו: "נעטרי הקוצים", רומן היסטורי מפותל העוסק בנצרות וביהדות, בבוגדים ונבגדים. עיצוב אמנותי מעניין לרומן וגיבורו הבדויים, המתכתבים עם חיים באר והרומן שכתב, כספר בתוך ספר.

הספר הזה ינסה לחבר בין מושג ספרותי ואמנותי, התגלות מאוחרת, לבין המושג ההשתנות (Transfiguration), כמושג נוצרי דתי, ובכך באר מנסה לתת מענה לשאלה, האם לאחר מותו, יצירות סופר, עשויות לקבל פרשנות שונה באמצעות עזבנו, עליו מתקוטטים שארי משפחתו, מכוני מחקר, ובמקרה שלנו, מתעד אלמוני, במאי של סרטי תעודה שהחל מתעד את מילגרוים בעודו בחייו. כעת הבמאי עוקב אחרי נתיב חייו, מחפש צללים, מגלה אמת על חייו שהיו, ועל אלה המעמידים פנים לאחר מותו, הטוענים שפועלים למען מורשתו. הוא מתחקה אחרי אלמנתו נעמי, הנוצרייה, ואחרי אהובתו שהופיע במפתיע על קברו. לחקירה מצטרפים, שדרנית רדיו, חוקר העוסק בחקר שושלות, וחוקר ספרות, ידידו של מילגרוים. הספר מקבל תפנית, למותחן ספרותי המתחקה אחרי יצירתו האחרונה של מילגרוים שנחשבה לאבודה. בדרך אנחנו חולפים בחצרות חרדים, במוסד מסיונרי בלנדון, ונפגשים עם גיבורי הספרות העברית, כברדיצ'בסקי שיצא נגד היהדות וחיים ברנר המיוסר. ספר שכתוב בצורה אינטליגנטית, שלא פעם מחייב להשתמש בגוגל בכדי לא להחמיץ מושג מסוים.

ההתחקות אחר מילגרוים חושפת מספר גרסאות, באמצעותן באר מעלה שאלה פילוסופית גדולה, מהי דמותו האמתית של האדם, האם היא מוחלטת, או שהיא מושג מתעתע המתקיים בעיני המתבונן. מהם חיי בני האדם, האם הם תמונה בהירה אחת, או מספר תמונות שנות שלא פעם מבטאות קונפליקטים עמוקים. האם הם יניעו לאמירה משמעותית, שונה ומחדשת מקודמותיה?

חיים באר יודע לכתוב, בעברית יפה וגמישה, המשתנה לפי צורכי העלילה. הוא יוצר דמיות מרתקות, אך אלה נותרות בריחוק מסוים, או נשארות אנונימיות, כמו במאי הסרטים התיעודיים, המספר שעליו אנו לא יודעים דבר. הרומן נשאר בסצנת הלוויה, בה אנו מביטים בדמויות בריחוק, ולא נוגעים בעולמם הפנימי, מצב בו חשתי החמצה. זווית ההתבוננות הזאת תובהר רק בסוף הספר.

תעלומת חייו של מילגרוים הסופר, היא הציר עליו נעה העלילה, דרכה אנו נחשפים לשני עולמות תוכן: לעולם הספרותי, ובמקביל ליחסי היהדות עם הנצרות. באר משתמש בשפע מושגים, כמו המושג הולנדי המעופף המופיע כשם טבק למקטרת הסופר. את המושג הזה אני מכיר, כמושג הולנדי נוצרי הקשור ליהודי הנודד. אך איך זה מתקשר לספר. האם זה קישוט העומד בפני עצמו? מה שיוצר גודש מיותר של מושגים. ברמה הכוללת, הרגשתי שמרכבי הספר לא יוצרים יחד שלמות ואחידות. אחדים מחלקיו מיגעים, עליהם רפרפתי, נמלט מהעיסוק המורבידי של באר בקבורה ובמוות, ובכך לדעתי נוצרת החמצה שנייה.

עם סיום הקריאה, באר הותיר בליבי תהייה, האם סופרים יכולים להבין את צפונות הלב האנושי, ולבטא אותו בכתיבתם בצורה נכונה ואמתית?

באמצעות פרשנות לדבריו של ירמיהו (י"ז, ט) "עקוב הלב מכל, ואנוש הוא, מי ידענו?" נותן באר תשובה, יצירת אמנות לעולם לא תהייה שלמה ומבטאת אמת אחת, בעצם העובדה שהיא משקפת פגמים אנושיים, העיקרי בהם, הוא חוסר היכולת להבין את הזולת על כל המורכבות שבו.

כשאני נזכר בפני האישה המסתוריות שהופיעה בהלווייתו, אני מבקש לסיים בבית משירו של חיים גורי, פניה:

כן, היה עליך לראות את פניה כאשר היא אוהבת
כאשר היא הולכת לשם או
נזכרת בכך

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על בחזרה מעמק רפאים - ספריה לעם #755