ביקורת ספרותית על בחזרה מעמק רפאים - ספריה לעם #755 מאת חיים באר
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 5 באוגוסט, 2018
ע"י עמיחי


חיים באר רצה לכתוב רומן, אבל יצא לו ספר רכילות. בפועל זה יותר גרוע ממה שזה נשמע.
דווקא בגלל שבעיניי זה ספר גרוע התאמצתי מאד לסיים אותו, מתוך מעין תחושת חובה לקרוא עד הסוף ורק אז לנמק.

העלילה -
זה רומן ריכולים. כולם מרכלים, אומרים דברים רעים על הסופר ועל אשתו, מחפשים עוד ועוד פרטים מציצניים על חייהם הלא מושלמים.
את מי זה מעניין? מישהו חושב שסופר טוב ומוכשר הוא באמת אדם גדול ו/או צנוע ו/או יפה הליכות בהכרח? ולמה זה חשוב?
ייתכן שבאר חושב שכך ראוי שיהיה או שהוא חושב שכך סבורים קוראיו, אז הוא בא לפוצץ את הבלון שוב ושוב ושוב. חלאס, פוצצת כבר בעמודים הראשונים, יש לך עוד משהו להגיד? באר לא ינוח ולא ישקוט עד שאחרונת התולעים שבקבר תתגלה לאור יום. המשפט האחרון מתממש כפשוטו בספר הזה.

הלשון -
כל (!) הדמויות בספר מדברות "חיים בארית". כולם כולם שולטים במכמני התנ"ך, פה ושם מקשטים בפתגם חז"לי, ואף מפליאים לקנח את דבריהם עם חידוד ביידיש. נו באמת.
לשון הספר טרחנית ללא גבול. כל דימוי נאמר עד סופו, מוסבר לפרטיו לקורא, ולעיתים שוב. כדי להיות בטוח שהקורא הפנים את הבדיחה השנונה עאלק, באר שם ליתר ביטחון את אותה בדיחה בפי דמות נוספת, אחרי כמה שורות.
כל הדמויות מדברות בשפה לא טבעית. זו לא רק התחכמות-היתר שמאפיינת כמעט כל משפט בספר, אלא דיבור חגיגי, פומפוזי, מוגזם ומרובה בפרטים שאין סיכוי שמישהו יוציא בכלל מהפה.
סימנתי לעצמי עשרות דוגמאות כאלה עד שנואשתי. המלאכה לשווא. כל הספר ככה.

פרטי פרטים לפרטיהם המפורטים -
באר מציין כל בית קפה, מסעדה, מנה עיקרית, יין וקינוח בשמו. הכל. לאורך כל הספר. כל רחוב בירושלים או בוורצלב, כל כפר אנגלי וכל שלולית בדרום ורשה יצויינו בשמם. כל מתרגם, כורך ועורך של ספר / קונטרס / פרסומת לסמארטפון. ניים דרופינג אינסופי, מטרחן ומטופש.

סיכום מוקדם מטעמי נימוס -
הבעיה שלי עם באר היא שהרומנים האחרונים שלו אינם ספרים אמתיים אלא הם ביטוי כאילו ספרותי של התחביבים שלו. אפשר לראות איך הוא מזקק תמציות מספרי העיון החביבים וגדושי המידע החיוני והבלתי חיוני שלו, ויוצר מהם רומנים-כביכול.
התוצאה לא טובה, במקרה הטוב ("לפני המקום") וגרועה ממש במקרה שלפנינו (וגם ב"אל מקום שהרוח הולך").
חבל.

אז למה קראתי עד הסוף -
טוב לפעמים לקרוא ספר רע כדי להבין מה רע בו, ואז לדלג בחדווה לספר טוב.
איך אומר חברנו "מחשבות"? ועכשיו לספר אמיתי.
32 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
עמיחי (לפני חודשיים)
רץ, תודה.
אתה מאיר נקודות נכונות ויפות.
אבל לדעתי המכלול מלאכותי, לא רציני, מזויף.
רץ (לפני חודשיים)
עמיחי - מסכים שהספר הזה הוא לא מופת, אך לדעתי עדיין יש בו איכות של רומן היסטורי המיטיב לתאר תקופה, ואת רעיונות התקופה, יש בו גם תשתית תרבותית יוצאת דופן, התכתבות עם הספרות העברית, מרכבי כתיבה שנדירים אצל הכותבים החדשים.
עמיחי (לפני חודשיים)
תודה, אברהם. מעניין מה שאתה אומר.
אברהם א (לפני חודשיים)
מה שכתבת לגבי הירידה באיכות (כתיבה מהקרביים)..
הזכיר לי לא מעט שחקני קולנוע שבתחילת דרכם היו בעלי יכולת משחק פנומנלית, אשר די היה בשמם כדי להחזיק סרט קולנוע שלם על כתפיהם. אולם מאוחר יותר חלה דעיכה במשחקם, והסרטים שלהם פחות "דברו" אל קהל הצופים.
מסתבר שהם כבר עשו את הכסף הדרוש כדי לקבוע את סוג הסרטים "האישיים" שבהם הם יופיעו.
במציאות לא חלה דעיכה בכישרונם, רק הבחירה השתנתה.

אולי גם כאן, אצל הסופר, אפשר שהוא מיצה את האיכות הספרותית והחל לעסוק במה שמעניין אותו באופן אישי (מה שגורם לו להיות מדושן עונג, כלשונך). הוא כבר מוכּר מדיי מכדי שלא יפרסמו את ספריו.

אני מקנא בך שקראת רבים מספריו, כך שבהחלט יותר קל לך לעשות הבחנה בין זה לזה.
תודה, עמיחי, על המשוב.
עמיחי (לפני חודשיים)
אברהם, תודה רבה.
קודם כל אני מסכים, כפי שכתבתי קודם, שבאר כשרוני מאד.
קראתי ששה רומנים שלו (חוץ מ"חלומותיהם החדשים") ולדעתי "חבלים" היה הטוב (מה טוב? מצוין) האחרון שלו.
מרגע שהוא הפסיק לכתוב מהקרביים והתחיל לכתוב רומנים על נושאים שמעניינים אותו כאדם - אספנות ספרים, יהדות מזרח אירופה, העולם החרדי-חסידי וכד' - הוא החל לזייף, ובגדול.
הכתיבה שלו משדרת שביעות רצון עצמית ומדושנת עונג. כתיבה מעושר, פינוק והשתעשעות ולא מכאב או מדחף לומר משהו באמת חשוב.

קראתי גם את "גם אהבתם גם שנאתם". ספר יפה.

לגבי כתיבה בסגנון רבני - אתה צודק. אולי לא הבהרתי את עצמי מקודם. כמוך אני חושב שרק מי ש"מילא כרסו" בלשון הרבנית יכול לחקות אותה. וחושבני שדי בקלות.

...ותודה לך על ההמלצה.
אברהם א (לפני חודשיים)
לא קראתי את הספר, ולכן לא אביע דעה על הספר עצמו.
חיים באר כותב בדרכים שונות, ויש ספרים כאלה וספרים כאלה.

לפתיח אני אומר לך, חני, שבאר הוא כישרון גדול, האם הכישרון הזה בא לביטוי בכל ספריו?! לא בהכרח.
ולעמיחי, לעצם הביקורת הטובה מאוד, אני ממליץ לך לקרוא ספרים אחרים שלו, ותמצא בהם דברים מופלאים.
אני ממליץ לך בחום לקרוא את הספר שלו "קשר לאחד"
(מסעות, בתים ואנשים בירושלים).
חיים באר הסופר והאדם מתפרס על פי מרחבים שאינם דומים, וגם כאלה שמורגשת בהן טביעות האצבע שלו.
חשבתי פעם שאם יעשו סרט מאחד הספרים שלו, הם יצלמו אותו במהירות מוגברת,כדי שבהקרנה הסרט יתנהל במהירות הרגילה ולא תורגש "האיטיות שבספרים"

לכתוב מכתב שמחקה רבנים לפני 200 שנה, זה אפשרי באופן טכני, אך למי שאין גרסה דינקותא, כמו באר, סביר להניח שהתוצאה תהיה עלובה.
עמיחי (לפני חודשיים)
חני, גם אני חושב שיש לו כישרון.

שילה, תודה רבה. דעותינו חלוקות במקרה זה.
shila1973 (לפני חודשיים)
כתבת מאוד אמיתי, עמיחי
אך באר הוא כזה; קצת (הרבה) חופר ובעיקר מלמד ומסביר ומנחיל.
אני אוהבת אותו בשל כך. אם ארצה לקרוא ספרי מתח ובלשות אפנה לדוייל או אגתה כריסטי.
אינני חושבת שהוא כותב מתוך תחביב, זה מה שהוא יודע לעשות ובדרכו הייחודית.
דווקא בספר זה אני חושבת שהשיג יופי של הומור, הלוואי שיתמיד עמו גם בספריו הבאים
חני (לפני חודשיים)
ואני לתומי חשבתי שזה כישרון.
עמיחי (לפני חודשיים)
חני, תודה רבה.
כן, בעיניי יש לבאר שפה משלו שהיא לא לגמרי שלו, שפה שמורכבת מפסוקים, לשון חז"ל, שפת היראים והחסידים ורוח יידישית.
מי שבלע הרבה חומר רבני יכול להגיע לתוצאות די דומות אם יתאמן על כך.
אבל ודאי שלבאר יש כישרון לעניין הזה.
אני מכיר אנשים שיכולים לכתוב מכתב שמחקה את שפת הרבנים מלפני 200-100 שנה.
חני (לפני חודשיים)
זו אמירה מכבדת מאוד אם הרגשת שיש לסופר טביעת אצבע של "שפה בארית".
גם אם לא אהבת טוב שהבאת.
עמיחי (לפני חודשיים)
שונרא, תודה רבה.

כרמליטה, תודה. כן, הוא הפסיק לכתוב מהבטן אחרי "חבלים". התוצאה רק הולכת ומידרדרת.

נעמי, תודה רבה.
נעמי (לפני חודשיים)
קטילה מהוללה
כרמליטה (לפני חודשיים)
קטילה כהלכתה.
האמת, קצת עצוב לי.
מאד אהבתי את ספריו המוקדמים של באר (נוצות, חבלים).
בשנים האחרונות - פחות מתחברת לספריו.
שונרא החתול (לפני חודשיים)
קטילה מהמכבדות והמכובדות שאני זוכרת. כתבת ממש ממש יפה.
אילולא היה הספר בפורמט הזעיר והשנוא (עלי) של עם עובד לא הייתי מצליחה להתגבר על הסקרנות לקרוא אותו.
עמיחי (לפני חודשיים)
גלית, תודה על דברייך.

מחשבות, תודה. לא תמיד טעמינו עולים בקנה אחד.

מסמר, הישמר לך.
מחשבות (לפני חודשיים)
הוא בקטע של עברית נהדרת, שכן של מאיר שלו.
מסמר עקרב (לפני חודשיים)
ביקורת נהדרת.
אם הוא בקטע של לפוצץ בלונים, מוטב לי לשמור ממנו מרחק...
מחשבות (לפני חודשיים)
אני אהבתי ואני לא בודק בציציות. אני לא גרופי של באר. בכל זאת, את הנ"ל אהבתי מאוד.
גלית (לפני חודשיים)
קטילה מנומקת כהלכתה...





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ