• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
יד ענוגה

יד ענוגה

מאת יגאל סרנה

הביקורת של עורכת

תמונה של עורכת
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
יד ענוגה

יד ענוגה

מאת יגאל סרנה

הביקורת של עורכת

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של עורכת
הוצאה לאור:כתר
0
סדרה:נובלה
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
זרש קרש
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 17 שנים•1 דקות קריאה

ספר מרגש ופיוטי. סרנה מתחקה אחר עברה של אימו, שהוסתר מפניו כילד וכמתבגר. ספר חושפני ואמיץ, המתאר בצורה עדינה ומדוייקת את התהליכים המרגשים שעובר המספר עם החשפותו לעברה של אימו, למערכות היחסים שלה, ליחסיה עם אביו. שובר-לב.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של רותי
רותי
תמונה של מיה  אליה
מיה אליה
2קוראים|גיל ממוצע67|100%נשים

על המבקרת

תמונה של עורכת

עורכת

ותיקהעורך
חברה מזה 18 שנים
105 ביקורות•4 נבחרות•266 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של עורכת
עורכת
ותיקהעורך
חברה באתר מזה 18 שנים
ביקורות105
ביקורות נבחרות4
לייקים שקיבלה266
דירוג ממוצע4.2 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת47ספרות מקורית15מדע בדיוני ופנטזיה6

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של עורכת

אנטומיה של טיפול

אנטומיה של טיפול

אסף רולף בן שחר

להימנע, להתרחק. מהאיש וממי שלמדו אצלו ומטפלים "בדרכו". האיש פוגע מסוכן https://medium.com/@galia.tanay/%D7%92%D7%9D-%D7%90%D7%A0%D7%99-%D7%A0%D7%A4%D7%92%D7%A2%D7%AA%D7%99-%D7%9E%D7%90%D7%A1%D7%A3-%D7%91%D7%9F-%D7%A9%D7%97%D7%A8-7e331659bd68

לפני שנתיים•עורכת
לסיביר

לסיביר

פר פטרסון

בחום אוגוסט הישראלי הספר הזה הוא אולי אחת הדרכים הטובות להתקרר קצת. על גב הכריכה כתוב ש"מזג האוויר הוא דמות בסיפור", וזה מדויק. אנחנו מלווים את האח והאחות, שחיים בכפר צפוני נידח של דנמרק, בספק-רומן-התבגרות שמחציתו השניה מתרחשת בתקופת מלחמת העולם השניה (ובנימה זו: האם לעולם לא נמצא ספר מתורגם מספרות העולם, שלא ייגע במלחמה הזו? נראה כאילו ההוצאות לאור סבורות שהקוראים הישראליים מתעניינים אך ורק בה). הנערה מתבגרת בעידודו של אחיה, ולמרות הוריה וסביה. אחד הדברים הבולטים בדמויות האח והאחות בספר הזה, הוא שהן עומדות בזכות עצמן: אופיין אינו נגזר ממה שלמדו ממשפחתם, אלא הן שונות - בלהט, באנרגיה, ברצון לשנות, ברצון לראות למרחק. האחות והאח אינם נופלים קורבן לפרובינציאליות המתבקשת ממגוריהם במקום כל כך קטן ונידח. יש להם חיי נפש עצמאיים ועזים, ועזות זו היא המחזיקה את העלילה, שכשלעצמה היא פשוטה למדי: אח מרדן,לוקח אחריו את אחותו הצעירה והסקרנית. לשניהם צפוי עתיד טוב יותר בזכות מרצם וכשרונם. אנו פוגשים דמויות מהכפר הדני, ופוגשים את ההתבגרות בעל-כורחה שחווה האחות כאשר הנאצים פולשים לדנמרק ואחיה הופך אחד מהפעילים נגד המשטר. בהמשך היא תגיע לעיר הגדולה, שם תחיה חיים מינוריים עד לשינוי מעט-צפוי. ייחודו של הספר הזה הוא בסגנון הכתיבה, שמטמין בתוך פסקאות פרוזאיות משפטים ליריים צרופים, שתענוג לדלות אותם. מומלץ.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•עורכת
עיר החלומות

עיר החלומות

חואן חוסה ארננדס

החלומות שנחלמים בספר הזה לא מתגשמים. בכל אופן, הם אינם מתגשמים לטובה, לא באופן שהחולמת רוצה. אנחנו מלווים את הנערהר הפרובינציאלית, בת למשפחה מיוחסת שירדה מנכסיה, כשהיא מפתחת שנאה לכל מה שסובב אותה: משפחתה, ביתה, חברותיה לספסל הלימודים, ההתחסדות הצבועה של הנזירות ושל סבתה האדוקה. ככל ששנאתה מתפתחת כך היא מתרחקת מנטלית ממקום היוולדה, ואת חלומותיה תגשים בעיר הגדולה. הקלישאה צפויה - גם העיר הגדולה אינה מביאה לה מזור, כי היא חיה בה תמיד "על-יד", "לא בדיוק אבל בערך": עם הייחוס אך בלי המעמד, עם עבודה אך בלי הכסף הדרוש לחיי האהבהבים של נשות האליטה.הספר כתוב בצורה מבריקה ומכשפת, ומביא, מלבד קולה של הגיבורה, את קולותיהם של הסובבים אותה - ברכילות, במכתבים, בזכרונות - כך שדמותה ודמותה של הפרובינציה כולה נצבעות בצבעים שהם ססגוניים ו"פולקלוריסטיים"-ארגנטינאיים מצד אחד, וחמורים ותפלים כמו המציאות אליה היא מקיצה. מומלץ.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•עורכת
מכתבים מסקאי

מכתבים מסקאי

ג'סיקה ברוקמול

הספר הזה, שנראה בנאלי להחריד, משך אותי כי פעם ביליתי שבועיים באי סקאי והם היו קסומים, וקיוויתי לתיאורים של האי שיביאו אותי למנה גדושה של נוסטלגיה. יש בספר כאלה, אבל לא הרבה. יותר משהספר הוא על סקאי הוא על שתי מלחמות העולם ומה שהן מעוללות לאנשים, וגם מן סיפור כזה שרובו חוסר תקשורת בין בני אדם, שלו היו מדברים זה עם זה בכנות הרבה עוגמת נפש היתה נמנעת. את העלילה אפשר להעתיק לכל אי מבודד, או לכל כפר מבודד יחסית, או אפילו סתם לשכונה מסתגרת בעיר גדולה; בזה חולשתה. אבל עדיין, סיימתי את הספר בעיניים דומעות ומאוד נרגשת. לדעתי הסוף לא צפוי כל כך, כי במהלך הספר יש כל מיני תפניות שמותירות אותי הקוראת כמו את הגיבורה מתנודדת ותוהה מה יהיה הלאה. בכל מקרה, יש בספר מן הבנאלי, ועדיין הוא כתוב היטב, לא מזלזל באינטליגנציה של קוראיו, ומרגש. ממליצה.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•עורכת
בחזרה ליער מאה העצים

בחזרה ליער מאה העצים

דיויד בנדיקטוס

אני חושבת שהספר מתוק ביותר. הוא הרבה יותר ילדותי מספריו המקוריים של א.א. מילן - שם הדמויות הן ילדיות אך לא ילדותיות, וקל לקרוא אותן כמשל אנושי. הדמויות שיצר בנדיקטוס בספר הזה סטנדרטיות יותר, דידקטיות יותר ופחות מתוחכמות. אבל הספר הזה עדיין מעלה חיוך והוא נחמד מאוד. סוגדי פו ותיקים יטילו בו רפש, לא מעט בצדק, אבל לא להם הוא מיועד. להבדיל מספריו האחרים של מילן, הספר הזה באמת נועד לילדים, הוא לא מהמתוחכמים שבהם אבל יש גרועים ממנו.
ולגבי תרגום השם: אני אוהבת הכי את "יער ת"ק פרסה" מהתרגום הישן.

לפני 10 שנים•עורכת
מעבר למיניות

מעבר למיניות

יאיר קידר

אסופת מאמרים חשובה ומכוננת בכל הקשור למחשבה הקווירית. לאחר שיצא הספר יצאו עוד כמה תרגומים, ועדיין כאן יש גם כמה תרגומים שכל מי שמתעניינת בתחום לימודי המגדר, המיניות והלהט"ב חייבת להכיר. הצער היחיד שלי הוא על כך שלמרות שהספר עוסק בהרבה מחשבות על מין, אין בו אפקט מחרמן, למעט חרמנות אינטלקטואלית. אבל יש בו הרבה דברים שגורמים למחשבה הסטנדרטית שלנו להתאמץ קצת, ולפעמים הרבה. מומלץ.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•עורכת
הנערה ברשת העכביש

הנערה ברשת העכביש

דויד לגרקרנץ

דווקא ספר חמוד. אמנם לא נכתב ע"י הסופר המקורי (שנפטר בהשאירו כמה טיזרים בספר האחרון). אבל אישית לא חשבתי שהטרילוגיה היתה איזו יצירת מופת, בטח לא מבחינת סגנון הכתיבה. לארסון יצר דמויות מעוררות אהדה ומעניינות, ונחמד לפגוש אותן שוב בספר הרביעי בסדרה. המוטיבים נשארים אותם מוטיבים - אלימות כלפי נשים וילדים, האקרים, ליסבת לוחמת צדק לבדה, בלומקוויסט מסתבך ואז יוצא מהתסבוכת, ה"מילניום" בסכנת סגירה ואז ניצל. מבחינה זו אין חדש תחת השמש. סגנון הכתיבה ממשיך להיות יעיל ופוטוגני - אפשר לתרגם את הספר בקלות לקולנוע, הוא כתוב כבר כתסריט מן המוכן. אין פה איזה עומק או הפתעות. בעיקר אפשרות לקוראת האוהדת לחזור אל דמויות שהיא מחבבת ולראות מה ממשיך לעלות בגורלן. אני העברתי אחר הצהריים בכיף עם הספר.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•עורכת
עבד אמריקני

עבד אמריקני

פרדריק דאגלס

לפני כשבוע חגגה הוצאת "נהר" יובל של 100 כותרים עד כה. אחד מספרי-הדגל של ההוצאה הוא הספר הזה - ולא בכדי.
זוהי האוטוביוגרפיה של פרדריק דאגלס, שהיה עבד אך נמלט ומאז הקדיש את חייו לשחרור עבדים ולזכויות נשים. למרות שסופו של הסיפור ידוע לנו מראש, הספר עדיין מרתק ולפרקים מותח. מכיוון שהספר פורסם רק 10 שנים לאחר המלטו ממעבידו, ועוד היו רבים שחיו תחת העבדות, דווקא את סיפור בריחתו אין דאגלס מתאר בפרטים, כדי שלא לסכן אחרים שאולי נוקטים באותה הדרך. חבל שבמרוצת 130 השנים שחלפו מאז הפרסום, לא נוסף לספר נספח כלשהו ששופך אור על הפרטים המעניינים הללו. אם כי דאגלס פרסם ספרים נוספים, ואולי פרטים אלו הופיעו בהם. בכל מקרה, מסקרן מאוד להמשך קריאה.
בספר יש הרבה רגעים פיוטיים ונוגעים ללב, כמו הקטע באחד הפרקים הראשונים המתאר את הסיבות האמיתיות לשירת העבדים בעת עמלם. הספר הוא שילוב של סיפור אישי מעניין ומעורר השראה יחד עם מניפסט על זכויות, שחרור וחרות. בעיקר מעוררת השראה הדבקות של דאגלס במטרתו - ללמוד לקרוא - וזאת בהיותו ילד. מעניינת גם ההשפעה של הלמידה על מהלך חייו, ועל כך שהדיכוי לא התאפשר מרגע שיכול היה לקרוא בעצמו טקסטים משחררים. זוהי מסה על עוולות וניצול, אך גם על עמידה מול צורר והעזה. לא יכולתי שלא להרהר שוב בכך, שברגע שרכשת השכלה - איש לא יכול לקחתה ממך.
כמו הרבה אוטוביוגרפיות, הספר אינו מבריק מהבחינה הספרותית. הוא אמנם כתוב בצורה רהוטה וקולחת, והוא מעניין מאוד, אך ערכו האמיתי בעיני אינו באמנות שבו, אלא בתכניו.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•עורכת
שנת הגנן

שנת הגנן

קארל צ'אפק

ספר מצחיק ברמה קלאסית, מסוג השנינויות שחוזרים אליהן שוב ושוב - כמו ב"שלושה בסירה אחת", למשל. צ'אפק עוקב אחרי שנה אחת בחייושל גנן - החל בחודש ינואר, בו הגנן "מגדל בעיקר את מזג האוויר", ודרך חודשי האביב היפים בגינה, הקיץ, הסתיו וכן הלאה. הוא מתאר את הרפתקאותיו של גנן עם צינור-השקיה שטרם בוית, עם זריעה שהצליחה של 160 קוצים דקורטיביים ומסבירבכובד ראש מדוע מוטב לו, לגנן, אם בכלל לא היה לו גב.
מלבד הצחוק, יש בספר הזה איכות זן אמיתית, כשעינו החדה והאוהדת של צ'אפק רואה את חולשותיו ושמחותיו של האדם דרך האופן בו הוא מגנן את גינתו, ואת העולם כולו - דרך זרע אחד. מומלץ בחום.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•עורכת

ביקורות נוספות על "יד ענוגה"

יד ענוגה

יד ענוגה

יגאל סרנה

יגאל סרנה מספר את סיפור חייו של אימו אשר עלתה לפלשתינה מהעיירה בלוניה שבפולין. אנו עוקבים אחר מסעה ברכבות, באוניה, בסירות ובחמורים. כשהיא מגיעה ארצה אפשר ממש לחוש עימה יחד את תחושת הזרות והרצון להיטמע. אנו יוצאים למסע בעקבות חייה של יוכבד. הסודות ששמרה, השתיקות, המכאובים. אותה אישה אסופה שכל חייה הייתה כמשענת וכעת יותר מהכל, זקוקה היא עצמה להישען. יוכבד בסוף ימיה, מבקשת לספר את הסיפור שלא סיפרה מעולם. כמישהי שתמיד הספרים היוו לה מפלט מן המציאות, עכשיו עליה לעמוד חשופה מול אותה המציאות שהייתה שלה ועודנה.

הספר עוסק בזיכרון. הכאב והאושר שצפים בתוכנו עם הנעת ההיזכרות. כמו גלגל ישן וחורק שצריך רק לשמנו בעדינות ולהתחיל להניעו כדי לתת את התנופה. זיכרון כמפלט.

יגאל מספר על אימו מנקודת מבטו המרוחקת, כמי שביקש כל חייו להתקרב אל אותה האישה אך לא צלח. וגם בסוף ימיה, כמו הרגל מהילדות הוא נמנע מלדבר איתה על נושאים אחרים מלבד זיכרון העבר איתו הוא מבקש להתעסק. הוא מנסה לדובב את אימו העצורה ולעורר בה ובו רגשות משותפים. אין ספק שיגאל עובר מהלך, כנראה כזה שאימו אפילו אינה מודעת לו. מהלך עם עצמו של קבלת הזקנה , האבל וההיפרדות. על מה שהיה ואיננו.

למרות כל אלו, הסיפור מסופר באופן יחסית "יבש" ואינפורמטיבי. הפרטים מעניינים אבל אין בהם משהו מאוד שונה מסיפורים אחרים בסגנון שכבר קראתי. היו לי כמה רגעים של התרגשות מינורית אך מעבר לזה, כספר שהוא כל כך ריגשי לא הצלחתי למצוא בו ייחודיות מספקת.

לפני שנה•
★★★★★
•בר
יד ענוגה

יד ענוגה

יגאל סרנה

בית עליו מתנפצים הגלים

יש משהו בחודש אב המבטא געגועים לאהבות נשכחות, וגם תחושת חידלון של סוף. אולי הייתה זאת התחושה המעורבת, הלא ברורה שגרמה לי לפתוח את ספרו של סרנה, יד ענוגה, ולצאת יחד אתו למסע פענוח חיי אימו, ודרכו לנסות לשחזר את סיפור אימי, שהוא יותר חורים מאשר סיפורים.

יש קריאת חורף עמוקה, ויש קריאת קיץ, שטחית יותר, המרחפת מעל המלים והמשפטים, בחיפוש אחר נקודות אחיזה, דרכן אני מביט אל החיים, לרגעים בודדים, לתמונה אחת דהויה, לצליל אחד רחוק ונשכח. דווקא ברגעים כאלה טמונים לא פעם זיכרונות משמעותיים של החיים.

יגאל סרנה, הפתיע וריגש אותי במראותיו וצליליו ,הקטנים לכאורה שנגעו בסיפורי אימי ובנופי ילדתי.

לסרנה היה דוד בטבעון עיירת הולדתי, הוא מתאר את מסעות הקיץ שלו אליו, בקו האוטובוס 74, שכמעט ושכחתי, באמצעות הוא החיה עבורי צליל נשכח, את שאגות מנוע האוטובוס בשעה שעלה בפיתולי העלייה מהעמק לגבעות טבעון, "היה גונח כמוכה אסתמה בעלייה התלולה לטבעון," (153), צליל ילדות שגורם לי לחוש בצמרמורת העוברת לאורך גבי, מתערבלת בבטני בשעה שאני נזכר בבהירות באוטובוס שגונח כחייה פצועה, ובמראה העמק והכרמל הנשקפים בינות לפיתולים.

התרגשתי מתיאור סרנה את נוף ילדותי, "טיפסנו כמה מדרגות לגינה, היכן שעצי אלון זקנים ועבותים ואדמה שחורה וגרגרנית וטעימה למראה. סביב הפנסיון נחו ואדיות שניתן ללכת בהם לאיבוד ועמד ריח עז של מים ורקבובית." (153)

ביד ענוגה, מצאתי את עצמי מופתע, על כך שסרנה מצליח לספר בקטעים מסוימים מספרו את סיפור חייה של אימי, דרך ההיסטוריה הגדולה שברקע, עליית הנאציים שגרמה לאימו ולאימי לעקור לתמיד לארץ החדשה, להשאיר מאחור חיים שלמים ומשפחה, שאחר כך אבדו בסערת השואה.

אימי ממש כאימו בראשית העלייה ארצה, הגיע לחיפה המנדטורית לבית החלוצות, לעיר מעורבת בה וותיקים, עולים, ערבים וכמובן בריטיים, שהיו כניצבים לאהבות הצעירות שהשאירו מאחור הורים ומשפחה, וכל כך היו נואשות למצוא אהבה מנחמת, האם היא בכלל הייתה קיימת?

יש לסרנה דרך נפלאה לספר על בתים כציוני חיים, על אימו שגרה בבת גלים, במרפסת הנוגעת בים. "פעם גרתי פה עם שלוש בנות והים נכנס לנו למרפסת." (104) זאת הייתה דרכה לספר על האופן בו חוותה מצוקה בשעה שחלקה חדר עם שלוש בנות עולות, עליו הים היה מתנפץ.

ובין לבין חוזר סרנה להווה, לבית האבות של אימו, לבסיס ממנו הוא יצא למסעות הזיכרון שלו ושלה, כקרב אחרון. בית אבות בהדר שבחיפה, דומה לזה שאימי שהתה בו בימיה האחרונים, היא ביקשה לחזור לגינה שלה שכה אהבה, ברגעי חסד הצלילות. אך לבסוף הכריעה אותה הדעיכה, לרגעי ערפול בהם היא כיבתה את עצמה, נמוגה לאוקיינוס עלבון ועצב, הולכת וגוועת לתוך האין הגדול. ואני הבטתי מהצד לשעון והמתנתי שכל זה יסתיים...

סרנה העניק לי רגעי חסד, כמו השיר יד ענוגה שיש בו חסד למה שהוא האדם, זיכרונות של אושר וכאב הכרוכים זה בזה וחיפוש מאוחר ועקר, למה שאנחנו בני האדם, משתקפים דרך זיכרונות הורינו הנשכחים.

מילים: זלמן שניאור
לחן: עממי
שנת כתיבה: 1906

(שני בתים, ראשון ואחרון)

[א']
הוֹי, יָד עֲנֻגָּה הָיְתָה לָהּ –
אִישׁ לֹא הֵעֵז גַּעַת בָּהּ.
זוּג שְׂפָתֶיהָ שָׁנִי חֵן –
רַק לִנְשִׁיקוֹת נוֹצְרוּ הֵן,

[ט']
הוֹי, וַיְהִי עֶרֶב, וַיְהִי לֵיל
חֶרֶשׁ נָשְׁקוּ צֵל אֶל צֵל
אָז אֶת לִבָּהּ מָסְרָה לוֹ,
אֶת כָּל לִבָּהּ מָסְרָה לוֹ,
הוֹי, אִמָּא, אֶת כָּל לִבָּהּ מָסְרָה לוֹ.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•רץ
יד ענוגה

יד ענוגה

יגאל סרנה

תודה לכם קוראי סימניה, כי אתם הפנתם אותי אל הספר הזה, שכנראה בלעדיכם היתי עשויה לפספס. (ככה זה בשושן כשמבחר הספרים שחוצים את הגבול עד הנה נמוך ממספר הטילים שיוצאים מכאן החוצה ;)
יגאל סרנה יושב לצד אמו המזדקנת ודועכת ופתאום שניהם נפגשים ברגע עוצמתי של רצון לספר את סיפור החיים שטרם סופר. האם לראשונה מביעה נכונות לגלות את הסודות שהסתירה במשך שנים ארוכות, ויגאל, שמעיד על עצמו שכל חייו דש בסודות של אחרים, נשמע פנוי פתאום להיות כרוי לסודות משפחתו שלו. עד כמה שמדובר בעבר משפחתי של משפחה אחת, אמא אחת וכו', הספר הזה הוא בהחלט עוד חלק בפאזל היהודי של המאה האחרונה, על האימה, קלות הדעת, הטירוף והחתירה לחיים.
אהבתי מאוד את דרכו המיוחדת של יגאל לספר לנו את הסיפור. ספר שמתחיל בכלל בחלום שלו, ובהחלט דבק בבחירתו שלא לכתוב ספר היסטוריה. אם כבר, אז את הנרטיב האישי-משפחתי-יהודי.
הופתעתי מגודלו הלא מתיימר של הספר, קטן, קצר, ועוד עם תמונות :) אבל לסיום יכולה לומר שיש בו דיוק (מילה שגורה מידי, אך רלוונטית במקרה הנידון) שמשתלב יפה עם הכנות הלא מתייפיפת שתמצאו בפנים.

גם למי שחובב או מחפש ספר על יחסי הורים-ילדים, זקנה, אובדן. גם לחובבי פסיכולוגיה, נפש, יחסים.

בקיצור, אל תדלגו, בעיני שווה מפגש.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•זרש קרש
יד ענוגה

יד ענוגה

יגאל סרנה

"קול צעדינו" מאת רונית מטלון ו"יד ענוגה" מאת יגאל סרנה - ספריהם של ילדי המהגרים על אמותיהם שבורות הזהות


שני הספרים מגוללים את סיפורי חיי אמותיהם של הסופרים. הספרים מתווספים לספרים נוספים של בני הדור השני לדור המהגרים ארצה אשר חבלי העקירה, משבר הזהות, האבדנים והסודות של הוריהם חלחלו לנפשותיהם ודחקו בהם לתת להם ביטוי.
שני הסופרים, סרנה ומטלון, פרסמו מספר ספרים קודמים, שבחלקם עסקו בנושאים אוטוביוגרפיים. בספרם הנוכחי הם מציגים לראשונה את הסיפור האישי של משפחתם, ללא הסוואה ומגוללים את סיפורי חיי אמותיהם, על המשברים המרובים שבהם.

המאמר המלא מתפרסם ב: http://www.hebpsy.net/articles.asp?t=0&id=1899

לפני 16 שנים•פסיכולוגיה עברית
יד ענוגה

יד ענוגה

יגאל סרנה

יגאל סרנה מצליח ביד ענוגה ורגישה לגעת בעולם הנסתר של בני דורם של הורינו ובאמצעותו בשורשים של הוויתנו. כבת דורו של יגאל, המגיעה מרקע וסביבים דומה מאד התחברתי לספר.

לפני 18 שנים•
★★★★★
•dorit:-)
דירוג
4.0
לפני 7 שנים

“תודה לכם קוראי סימניה, כי אתם הפנתם אותי אל הספר הזה, שכנראה בלעדיכם היתי עשויה לפספס. (ככה זה בשושן”

3/6
ביקורות על יד ענוגה
הבאה
בר
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני שנה

“יגאל סרנה מספר את סיפור חייו של אימו אשר עלתה לפלשתינה מהעיירה בלוניה שבפולין. אנו עוקבים אחר מסעה ב”