ביקורת ספרותית על על החיים ועל המוות מאת יורם קניוק
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 1 ביוני, 2018
ע"י shila1973


פרסומות לא מצליחות לעבוד עלי.
עד שאני כבר מתיישבת אל מול הטלוויזיה, צופה באנטוניו בנדרס המשחק את פבלו פיקאסו, חושבת שהוא עדיין סקסי למדי עם עיניו החומות, אנרגטי, קטן ושחום כמו חטיף אגוזי ומתכננת מהלכים ארוכי טווח לגביו, מתחלפת הסצנה הקריטית בכיכובו בשלל רועש ומגוון של פרסומות.
ביטוחי בריאות, רכבים, תרופות ודגני בוקר. מזללות, מסעדות ומרככי כביסה.
אף אחת מהן לא מפתה אותי, גם לא בתת-מודע. אני הולכת לכיוון המקרר ובוחרת לי קרטיב בטעם דובדבן להצטנן מעט ומקללת בדרך חזרה אל המקלט את כל הפרסומאים, הרעיונאים והבמאים שפתחו בקנוניה נגדי והורסים לי את החיים.
אני קונה כי חסר לי.
לחם, חלב, גבינה.
בגדים ונעליים כי זה משמח אותי כשאני עצובה וקורס ב-מנדרינית שהורדתי לנייד כי השפה מעניינת אותי ונחמד לשנן מילים זרות בארוחת בוקר כשילדיי מביטים בי מתפוצצים מצחוק. לא אקנה משהו שדוחפים לי בכוח עם גבינה מותכת ברקע ופזמונים קליטים.
אינני משתכנעת בקלות, עלי לא עושים קונצים!
אותי לא מצליחים לפתות חוץ מאשר אולי אדם אחד.
סופר שכתביו מוקדשים לנושא אטרקטיבי במיוחד שכולם מנסים בוודאות להתחמק מציפורניו.
המוות.

ליורם קניוק היה חשבון בלתי סגור עם החידלון וזה האחרון, מוזכר ברוב יצירותיו.
הוא אינו נלאה מלכתוב אודותיו. ובין החירופים, הגידופים והיראה קיימת גם הערכה רבה, הערצה כמעט. בשקט-בשקט הוא מוכר לי רעיונות והברקות אודות ההליכה מן העולם, נפלאות האובדן, יתרונות הגסיסה והפסק החיים ואני קונה אותם בסטוקים ומאחסנת בארון שיהיה, לימי שכול וכישלון.
אני מוקסמת מדבריו, מכושפת מהמילים המפתות ולא יכולה שלא להסכים עימו משום שהיה במקום הקרוי "לימבו" ועל אף שזה נשמע כמו כינוי לארטיק מצופה סוכריות ושוקולד מדובר במסדרון חשוך במיוחד, המגשר בין גן העדן לבין הגיהינום.
לו היה קורא אותי כעת, וודאי היה מגחך; דווקא משום שלא האמין באף אחד מפתרונות הדיור הללו אך הלם הקרב שחווה במלחמת תש"ח ומחלת הסרטן שכרסמה בו עד העצם הביאו אותו למסקנות בלתי נמנעות אודות החשיכה שתפקוד כל אחד ואחת מאתנו והוא לא חשש להביט לה בעיניים למרות שהן היו מתות.

"על החיים ועל המוות", שתמיד אמרנו עמוק בלב לפני שקפצנו מהמקפצה הגבוהה בבריכה, קצת לפני שבלענו מאכל מאתגר במיוחד, כשהחלטנו לעשות מעשה שהיה לא חוקי, לא מוסרי או לא מקובל.
המהמנו בלב את המנטרה והלכנו על זה, מה שיהיה – יהיה.
ונשאנו בתוצאות או הצלחנו לחמוק מעונשים אך נשארנו בחיים.
קניוק ביקר בתהומות הללו פעמיים, חווה מיתה וחזר אל החיים וביצירה זו כתב בשטף את ההזיות שחווה כאשר שכב מוטל, במחלקה הסגורה בבית החולים כשהרופאים נלחמים על חייו והאחיות מנקות את שאריותיו והוא איש שבור וזקן ומיותר בעיני עצמו ומתבוסס בחולשתו ועל כן אין לו מה להפסיד והוא יורה בצרורות את מה שיש לו להגיד.
הוא נחות, מעוך ונקלה אך דווקא בסיטואציה הזאת, קו מחשבתו בהיר במיוחד וחזיונותיו הגיוניים: הוא מספר על המלחמה וימי ילדותו, מחלתו ואהבתו הרבה לאשתו, מירנדה.
כשקרבים לקץ הכל הולך ומתבהר ואין צורך להתכסות במסכות.

אני חושבת שמעל לכל, הערכתי מאוד את יושרו. את הכנות שאינה לגמרי מובנת מאליה לכן גם לא הפריע לי אי – הסדר בעלילה, לא היה אכפת לי לקרוא קטעי מחשבות, קרעי זיכרונות כי הכל התחבר לי בסופו של דבר לחיים מרתקים של אדם אחד שלם, שסכינים וכלי נשק, מילים ועלבונות לרוב לא הצליחו לגדוע.

מיועד למי שמסוגל לעמוד בפני מטחים בלתי פוסקים של דם, אש ותמרות עשן.
9 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
shila1973 (לפני 9 חודשים)
תודה רבה רץ
מעניין באמת לדעת שאנשים חווים דברים דומים. למעשה, תמיד לקחתי בעירבון מוגבל את הסיפורים אודות האור הלבן שבקצה המנהרה. פעם, כשלקחתי כדור שינה כדי להתגבר על היעפת שפקדה אותי באחת מנסיעותי לישראל, נפלתי ברגע לתרדמה עמוקה ומעיקה. זה הרגיש לי כמו בסיפור שתיאר אדגר אלן פו על הבור והמטוטלת.
מין חור שחור ואפל שאתה חייב לצאת ממנו אך לא יכול משום חולשתך.
כשהתעוררתי, הייתי עייפה אף יותר ומדוכאת. אני חושבת שהמוות הוא אכן כלום מוחלט אם כי הדרך אליו אפופה זכרונות וקרעי מחשבות כפי שתיאר מיודענו, קניוק
רץ (לפני 9 חודשים)
ביקורת מצוינת, לסופר שתמיד פלרטט עם המוות, הפעם השנייה הייתה שאושפז בטיפול נמרץ, אחד מבני משפחתי חזר משם, ולעתים הוא מספר על תחושות דומות.
shila1973 (לפני 9 חודשים)
תודה רבה לך אירית,
האמת היא שרבים יסכימו איתך לגבי הנעלים העצומות בגודלן שהותיר פיקאסו לבנדרס.
אבל אם חושבים על זה, מי באמת הצליח לשחק אותו ממש טוב? גם הופקינס לא היה בדיוק מזהיר.
בכלל, מאז שעשה את חניבעל לקטר אינני מצליחה לדמיין אותו בתפקיד אחר :-)
אירית (לפני 9 חודשים)
מסכימה אתך במאה אחוז!.
"על החיים ועל המוות" הוא אחד הספרים הטובים שקראתי והמשעשעים. זכור לי שלא הפסקתי לחייך ולצחוק, בגלל כל ההדגשים שפרטת: ההזיות הכנות- בעיקר ההומור העצמי, אי הסדר בעלילה, קטעי המחשבות קראי הזיכרונות ועוד ועוד ועוד. ובכל הזדמנות אני ממליצה לקרוא אותו.
אבל על פיקסו ("גאון" ובנדראס) אאלץ לחלוק עליך... אז נגיד שבגרותו בהחלט תואמת את עלומיו, אבל לא בסדרה הזו ...אפסס... להיכנס לדמות של פיקסו- זה לא מסתדר איתו...
סקירה יוצאת מהכלל !
מחשבות (לפני 9 חודשים)
אני לא מרגיש מזוכיסט. טבעי לי ככה.
shila1973 (לפני 9 חודשים)
צחקתי בקול רם
אתה לא היחידי מהמוצא המזוכיסטי אך אני לפחות מעורבת :)
מחשבות (לפני 9 חודשים)
לא ניסיתי לעמוד מול מטחים, אבל החיים הם מסע בלתי פוסק של אכזבות ושל החמצות. בשל מוצאי ממילא לא הייתי יכול להתמודד עם סיפוקים ואושר, אז לא נורא.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ