קריאת ספר של סופר רוסי נוטה לעתים לאתגר את הקורא, כאשר לדמויות בסיפור יש שם מלא, שם חלקי, שם נעורים, כינוי א', כינוי ב' וכו'. הקורא הממוצע עלול ללכת לאיבוד במבוך השמות, אלא אם כן ירשום לפניו את גלגולי שמה של כל דמות. "קן אצילים" לא שונה מהבחינה הזאת וכולל פתיחה, המשתרעת על פני כמה פרקים, ובה מתרחשת מתקפת השמות הרוסית, המעמידה בנסיון את כושר הקליטה של הקורא.

ספרו זה של טורגנייב הומלץ לי כחוויה מתקנת לקריאת "אבות ובנים", שנכתב בידי אותו הסופר, ואשר השאיר אותי אדיש למדי.

הסיפור העיקרי נסב אודות בן למשפחת אצילים וגלגוליו, על נישואיו הלא מאושרים ונסיונו למצוא אושר עם נערה ישרה וזכה.
סביב הסיפור הזה ישנם סיפורי משנה על עברם ועל תולדות משפחותיהם. מתוך הסיפורים ניתן לחוש את תפישתו של הסופר לגבי היחסים בחברה בין אצילים לבין איכרים, היחס לנשים, ניגודים בין מסורת לבין חדשנות, ובין העמדת פנים להתנהגות אמיתית.

הספר כתוב בשפה נפלאה ומיטיב להעביר את אופיין של הדמויות, לדוגמא:

[על המורה הזקן למוסיקה]
"...שערו הלבן תלה קווצות-קווצות על מצחו הנמוך.
כגחלים שכבו זה עתה היבהבו עיניו הזעירות, חסרות התנועה.
הילוכו היה כבד, ועם כל צעד היה מטלטל אילך ואילך את גופו המסורבל.
אחדות מתנועותיו העלו על הדעת ינשוף בכלוב, הטורח לשוא להתיפייף
שעה שהוא חש שמסתכלים בו והוא עצמו כמעט אינו רואה בעיניו הענקיות,
הצהובות, הממצמצות נכחן מבוהלות ואחוזות תנומה..."

"פאבל פטרוביץ' ידע להתהלך עם הבריות; ממעט היה בדיבור, וכהרגלו הנושן היה מאנפף בדברו - חוץ מבשעה שפנה אל אנשים שדרגתם גבוהה משלו, כמובן. בקלפים שיחק מתוך זהירות, והיה אוכל אכילה מתונה בביתו וזולל כששה אנשים בצאתו. על אשתו כמעט אין מה לומר: שמה היה קאליופה קארלובנה; דמעה היתה תלויה לה דרך קבע בעינה השמאלית ועל כן חשבה עצמה...לאשה רגישה עד מאוד...התנאתה תמיד בשמלות-קטיפה צרות, במגבהות גבוהות ובצמידים שברקם עמום והם עבים מלבר וחלולים מלגֵו."

[לגבי פאבל פטרוביץ']
"על טוב-הלב הטבוע מלידה בכל בני העם הרוסי עוד נוספה אצל הגנרל איזו חביבות מסוג ידוע, המיוחדת לכל האנשים שדבקה בהם מעט זוהמה במהלך חייהם."

הספר אכן עולה באיכות הכתיבה והסיפור על "אבות ובנים", אך חוששני שאינני מתחבר במיוחד לאצולה הרוסית, כפי שמופיעה בספריו של טורגנייב, ואמשיך לבכר את צ'כוב על פניו.

מומלץ לאצילים רוסיים ולאוהדיהם.

3.5 כוכבים

פתיחת הסיפור מלווה בהיכרות מהירה עם דמויות רבות, ודורשת ריכוז על מנת להבין את ההתרחשויות בהמשך הרומאן.
לברצקי, אציל אקצנטרי ועמוק מחשבה, צולח (אולי במובנים רבים כמו טורגנייב עצמו) את החיים ברוסיה של המאה ה 19; שמרנות לעומת פתיחות למערב, דת אל מול מות האלוהים. לברצקי הוא דמות מרתקת, המכילה סתירות לצד רפלקסיה וביקורת עצמית.

הסיפור ממחיש בצורה מתוחכמת את הריקנות, השעמום והצביעות של החברה הגבוהה דרך היחסים בין הדמויות, ודרך תאורים קולעים וחדים של טורגנייב את עולמן ומחשבותיהן הכמוסות של הדמויות.
ליזה הטהורה משמשת כמצפן מוסרי למתרחש סביבה, ומדגישה ביתר שאת את הניכור והשקר של סביבתה ובשונה מלברצקי, ניכר שהיא מסרבת לחיות בשקר וצוללת אל עולמה שלה.
טורגנייב משתמש במוטיבים רבים כמו המוסיקה או הספרות בשיחות הסלון בצורה דו ערכית; על צידן החיובי והשלילי, ובכך משאיר אותנו עם ספקות, כמו בחיים, לגבי ערכם האמיתי של דברים.
מומלץ ביותר

מדהים!!!