שאתחיל בטוב? למרות שהנושא הוא לא קליל, הספר כתוב באופן קריא מאוד. למרות שיש בו 336 עמודים, הדפים עבים והאותיות - קידוש לבנה, כך שהוא לא ארוך. הוא מושך למדי, נקרא במהירות ויש לו סוף טוב. עד כאן הדברים הטובים שיש לי לומר עליו.
הסיפור הוא על אחות אנגלייה שמוזמנת לאיזה כפרון נחשל באירלנד כדי לצפות במשך שבועיים בילדה בת אחת עשרה שטוענת שהיא לא אכלה דבר במשך ארבעה חודשים. הבדיקה היא לצורך החלטה האם מדובר בנס, והאם יש לערב את הערכאות הגבוהות יותר בכנסיה הקתולית בתהליך הכרזתה כקדושה. זהו רומן שמתיימר להיות היסטורי ומתרחש באמצע המאה ה-19. הוא משתדל להיות מעוגן באירועים היסטוריים כמו "הכפן הגדול", מלחמת קרים ופועלה המבורך של פלורנס נייטינגייל. הצרה היא, קודם כל, שהקשר הזה נראה מלאכותי ולא מחוייב המציאות. אפשר היה לתקוע את העלילה גם מאה שנה מאוחר יותר ולא היה הבדל גדול. שנית, הסופרת (או שמא האחריות גם על המתרגמת לעברית?) לא מצליחה לכתוב באמת רומן היסטורי: לא נסחפתי אל תקופה אחרת, מציאות אחרת, וכל התיאורים היו רדודים לחלוטין. שלישית, עיצוב הדמות הראשית, בעיניי, מאוד לא מוצלח: היתה לי תחושה שזו דמות בת המאה ה-20 לפחות, ש'שתלו' אותה בתקופה אחרת, והיא באמת לא מבינה מימינה ומשמאלה.
יש שם עוד דברים שצרמו לי: כמה אנכרוניזמים, פשטנות ושופטנות של הדמות הראשית (שברור שהיא לגמרי הסופרת), סוד אישי לא מעניין, סוף מופרך, ומכיוון שאין לי שום ידע בתחום - נותר לי רק לקוות שמבחינת ההיתכנות הרפואית, הסופרת בדקה את העניין.
מה יותר גרוע מספר גרוע? ספר בינוני.

אני אחות במקצוע ורציתי לקרוא את הספר
באמת הספר מתקדם בצורה איטית אבל הוא חושף לתרבות נופים ומנהגים שונים. גם לעבודה שונה של אחות והאמצעים המוגבלים שיש לה.
גם הניגוד בין אנה ותפיסת עולמה לבין האדוקים שמסביבה מאד בולטת, וזה גם מה שוקרה עכשיו בחברה שלנו, שהאדוקים מנסים לכפות עלינו את תפיסת עולמם.
הסיום מעורר דילמות רבות.
בעקבות הספר קראתי הרבה על אירלנד והתקופה. רק לא הבנתי מה זה "המרכז המת" שמדברים עליו בספר.
אולי אסע בקיץ לטייל באירלנד.

פעם, לפני די הרבה שנים, הדרכתי בפנימיה. למסגרת התפקידים השונים שהיו עלי כמדריכה - השכמה בבוקר, כיבוי אורות בשעות הערב, פעילויות חברתיות וליווי תלמידות חולות, נוסף גם צד שלא חשבתי מראש שיהיה חלק מהתפקידים שלי, אבל הוא היה. הייתי צריכה להשגיח על תלמידות מסוימות ולראות שהן אוכלות. וכמו כן להשגיח באופן כללי על התלמידות שבאחריותי ולבדוק שאף אחת מהן לא מפסיקה לאכול פתאום, כי הרצון הזה מדבק.

אנורקסיה, הרעבה עצמית, נראית לנו מחלה של חברת השפע של המאה העשרים, כמענה לתכתיבי אופנה ולתקשורת ההמונים היוצרת נורמות רזון מעוותות. אבל היא לא. זו מחלה שיש לה פנים שונות וסיבות שונות, אבל היא לא בהכרח מודרנית. הספר הזה מדבר על אנורקסיה קדומה, כזאת עם איצטלה דתית.

ליב רייט היא אחות אנגליה, תלמידה של פלורנס נייטינגל המפורסמת, אבל גם בודדה ונטולת משפחה. היא מקבלת הצעת עבודה מעבר לים, בכפר אירי נידח, והיא כל כך נואשת מבחינה משפחתית ומבחינה כלכלית עד שהיא מסכימה לקבל אותה. היא מתקשת להשגיח על אנה, ילדה בת 11 שהפסיקה לאכול. ליב מוזמנת בשם ועדה שתפקידה לוודא שהצום אמיתי, ולגרום לכך שהילדה תיחשב קדושה. הפערים גדולים, מבחינה דתית, תרבותית, סוציו-אקונומית, ומכל היבט שקיים, וליב מתקשה לגשר על הפערים. מה גם שאנשים שונים מתעקשים להפריע לה בתפקידה.

אז אנה אנורקטית, אבל הסיפור הוא לא עליה. הסיפור הוא על ליב, על שינוי העמדות שהיא חווה, על התחושות השונות העולות בה מול התופעות המשונות שהיא נתקלת בהן, וגם על הקושי לראות בבחינה מקרוב ובהשגחה יומיומית סימנים מתרבים והולכים של הדרדרות. הסוף טוב באופן בלתי אפשרי, וכולל סיפור אהבה שהוא גם כן בלתי אפשרי, אבל אם מתעלמים מהם, אפשר לראות כאן תעלומה פסיכולוגית מעניינת.

וואו איזה ספר חזק! אני אוהבת ספרים שנשארים איתי לנצח, שגם אם בעוד כמה שנים אראה אותו בחנות, אלטף אותו ואזכר בסיפור המרגש, הספר הזה הוא בדיוק כזה!
אהבתי מאד את ספרה הקודם "חדר" ואהבתי אפילו יותר את הספר הזה.
זהו סיפור על סודות ושקרים ועל כוחה של האמונה, כוח שלעיתים הוא הרסני עד שאין מקום למצפון ושיקול דעת. ראוי לציין את הכריכה היפהפיה שממש מזמינה לקרוא את הספר. ממליצה בחום!
הספר נכתב בהשראת מיקרים שאירעו בעבר של "בנות צמות", בנות שחיו באיים הבריטיים, במערב אירופה ובאמריקה הצפונית בין המאה השש עשרה למאה העשרים, שהרעיבו את עצמן ממניעים דתיים ואחרים.
הסיפור מתרחש בכפר אירי נידח שתושביו קתולים אדוקים. אנה ילדה להורים דתיים. כבר ארבע חודשים, מאז יום הולדתה ה 11, היא לא אוכלת כלום. למרות שהיא אינה אוכלת, מצבה הגופני טוב והיא חייכנית וחיונית. חלק מהתושבים חושבים שהיא ילדת פלא קדושה וחלק תוהים אולי יש כאן מעשה תרמית שנועדה למשוך מבקרים מכל העולם לחזות בילדת הפלא ולהשיג מהם תרומות למשפחה ולקהילה.
מוקמת ועדה לבדיקת העניין ונבחרות שתי אחיות לבוא לצפות באנה במשך שבועיים. אחת מהן היא ליב, אחות מהמסדר של מיס נייטינגייל. שתי האחיות עובדות במשמרות ולא עוזבות את אנה לרגע. ליב בטוחה שמישהו מאכיל את אנה בסתר אבל כאשר מצבה של אנה מתחיל להידרדר, ליב בספק אם אכן יש פה תרמית. היא מנסה לדבר עם הוריה אך הם מאמינים אמונה עיוורת ולא משתפים פעולה. אנה חוששת שהכומר השפיע על אנה לצום כדי להיחשב לקדושה.
ליב מתלבטת כיצד עליה לפעול, האם עליה למלא אחר המחוייבות שלה כלפי הוועדה שמינתה אותה לתצפת על אנה בלבד או שעליה לפעול לפי הרגש ולנסות להכריח את אנה לאכול לפני שכל מערכות גופה יקרסו ויהיה מאוחר מדי להצילה?
ליב פוגשת כתב שבא לסקר את המקרה, היא מתיידדת איתו, מתייעצת איתו ובעזרת תמיכתו היא מתעקשת לגלות את הסיבה האמיתית לצום של אנה ונחושה להציל אותה ממוות.
לאט לאט אנה חושפת את האמת הכואבת, היא חושפת סודות ושקרים שאופפים את המשפחה והושתקו היטב.
האם אנה היא ילדת פלא או שמא מדובר בתרמית? למה אנה גזרה על עצמה לצום? איזה סודות היא מסתירה?
הסוף כל כך מפתיע ולא צפוי, נותרתי בהלם מהגילוי העצוב. ממליצה לכם בחום לרוץ ולקרוא את הספר המדהים הזה! ספר חזק ומטלטל שיישאר איתי עוד הרבה זמן.

הספר הזה מתקדם בקצב נוראי - הכל מאוד איטי ודי חסר צבע. בהתחלה נורא התרגשתי מהעלילה, הייתי סקרנית לגבי ילדת הפלא הזאת שלא אוכלת כלום ומצליחה להראות שליטה עצמית מסוכנת כל כך. אבל כפי שאמרתי, ההתחלה נמשכה ונמשכה ולקח הרבה זמן עד שפגשתי את אנה. ובכללי, כל הספר הזה הוא מעגל קטן ואפור שלא מתקדם לשום מקום - האחות אוכלת, הולכת, מסתכלת, רושמת וחוזרת. וככה זה נמשך כמעט לאורך כל הספר.

בנוסף, קורים בספר הזה לא מעט דברים שלא באמת קשורים לעלילה המרכזית, וזה היה מעצבן ומשעמם, אני מנחשת שזה שם רק בשביל למלא דפים ריקים ולא יותר. כמו הרומנטיקה המביכה והלא מובנת בין האחות לעיתונאי הצעיר, איך זה בדיוק אמור להעצים את המקרה החריג של הספר?

הסיפור לוקח מקום בכפר עוני נידח באירלנד, אני חושבת שזה קצת משמים את הסיפור כי אין באמת אופציה אחרת חוץ מלהיות מורעב - ככה שאולי הפלא הגדול הוא תוצאה של מציאות קשה ולא יותר? אם המשפחה הזאת הייתה גרה במקום שבו השפע המינימלי היה מצוי אז הסיפור היה הרבה יותר מסקרן ומעלה שאלות לגבי הצום של אנה.

ישנם בספר הרבה דיבורים על דת ועל רצון האל, זלזול מצד האחות הלא מאמינה ותמימות של ילדה קטנה וחכמה, על משפחה אומללה ועל תקופת חיים אחרת שלא נצליח להבין במלואה.

האקשן התחיל רק שמונים עמודים לקראת הסוף וזה נתן לי מוטיבציה לסיים אותו עם תחושה קצת יותר מתוקה. לא ספר רע, אבל היה יכול להיות הרבה יותר טוב.

ליב רייט, אחות אנגליה, מקבלת הצעת עבודה לשבועיים בכפר אירי נידח. היא בטוחה שהיא מגיעה למשימה רגילה של אחות – להשגיח על חולה עד להבראתו או חלילה להקל עליו ועל משפחתו עד למותו של החולה.

כשהיא מגיעה לכפר ופוגשת את הרופא מסתבר לה שהעבודה שונה לגמרי ממה שצפתה. בכפר מתגוררת משפחה עם ילדה קטנה כבת 11 ששמה אנה. לטענת הילדה ומשפחתה אנה הפסיקה לאכול לפני ארבעה חודשים ביום הולדתה ה- 11 ומאז דבר לא נכנס אל פיה.

בעקבות מאמר שמפרסם רופא הכפר מחליטים אנשי העיירה להקים וועדה שתקבע האם אנה ומשפחתה מרמים או דוברי אמת. הם שוכרים את ליב ועוד נזירה כדי שישמרו על הילדה במשמרות ויחוו את דעתן המקצועית על מה שמתרחש בבקתת המשפחה.

במקביל אנשים מכל רחבי אירלנד ששמעו על ילדת הפלא מגיעים לכפר במטרה שאנה תברך אותם כי היא “ילדת האלוהים”.

התקופה בה מסופר הסיפור היא סוף המאה התשע עשרה, תחילת המאה העשרים – תקופה בה האירים הקתוליים היו מאמינים קיצוניים וכל דבר מתקבל כ”רצון האל”.

ליב לא מאמינה לרגע שאנה יכלה לשרוד ארבעה חודשים ללא שכל מזון יגיע אל פיה והיא מנסה בכל כוחה להוכיח זאת אך אנה ממשיכה לא להכניס דבר אל פיה ללא הסבר מתקבל על הדעת.

הילדה באמת ובתמים מאמינה שהאל הוא זה שהחליט שהיא אינה זקוקה למזון גשמי והיא לרגע לא מפסיקה להתפלל -בעיקר על נשמתו של אחיה שמת.

ליב בטוחה שמישהו כאן מרמה ואם זאת לא אנה – אז מישהו מבני משפחתה או הקרובים לה. אבל מצד שני היא מתאהבת בילדה הקטנה שדועכת מול עיניה והיא אינה מצליחה לעצור את מה שעלול לקרות לה. כדי לנסות ולהבין מה באמת קורה לאנה, היא נעזרת בעיתונאי עיקש כמוה ויחד הם מנסים לברר את התעלומה.

הספר לא קל לקריאה והקטעים שמתארים את הדרדרות בריאותה של אנה הקטנה קורעים את הלב. לי זה הזכיר סיפורים על כת האמיש שמסרבים לתת לחולים תרופות ומאמינים שאלוהים יחליט מי יחיה ומי ימות.

מאד אפשר להזדהות עם ליב שרק רוצה להציל את הילדה ואינה יכולה לעשות דבר אל מול משפחתה ובני הכפר שדבקים באמונתם ולא מעניין אותם את מי האמונה הזו רומסת בדרך.

אני חילונית ולכן היה לי קשה להבין את אנשי הכפר ומשפחתה של אנה וכל מה שרציתי זה שליב תציל את הילדה הקטנה. ייתכן ואנשים מאמינים יותר ממני יראו בספר גם צדדים אחרים ויצליחו להבין כיצד משפחה נותנת לאמונה ולדת להשתלט להם על כל פיסה קטנה בחיים ובמוות.

40 עמודים לפני הסוף.

אין לי כל כך מה לפרט, הספר פשוט לא עניין אותי מתחילתו ועד עכשיו.

אולי זה בגלל שכל האווירה הדתית הזאת הכבידה עלי, כולל הציטוטים מספרי הקודש.

לא סחף אותי בכלל, רק מחכה שייגמר.

הספר הזה שוב הזכיר לי שכדאי לי להיות נאמנה לעצמי ופשוט לשחרר בשלב מוקדם יותר כשאין לי חיבור עם הספר.

מתחילה לאחריו את "והיום איננו כלה", מחכה כבר לתהחיל אותו בתקווה שיהיה מרתק.

בסיום הספר לא ידעתי את נפשי.
כבר בתחילתו הוא סחף אותי עם התעלומה המוזרה שלשמה האחות ליב הגיעה לכפר האירי הנידח הזה - אנה אודונול בת האחת-עשרה לא אוכלת כלום!
רק בגלל הסיבה הבלעדית הזו המשכתי לקרוא, לפחות כך חשבתי בהתחלה.
כשאתה נסחף לספר של תעלומה, וזה בערך הספר הראשון שקראתי שמתמודד עם מעשייה ותעלומות באופן כללי, לא ידעתי עד כמה אני אוכל סרטים של למה להפסיק לקרוא עכשיו כשבעוד עמוד ובעוד פרק יגלו לך פרטים ורמזים נוספים שיעזרו לך לפתור את המצוקה הזו של ליב - מדוע הילדה איננה אוכלת?
אני אוהבת כשהספרים הם מנקודת מבט של אדם שלישי, אפשר לומר, של סופר שמשקיף מהצד ויודע את נבכי לבבו ורעיונותיו של כל דמות ודמות.
כבר הזיתי אלפי רעיונות ברגע שהתקדמתי בספר של מה יכולה להיות הסיבה שאנה אינה אוכלת.
הסוף הפתיע אותי, יש לציין, לא העליתי על הדעת את הסיבה הזו, ואולי טוב שכך, אולי מוטב שכך, להיות מופתע מסיבה שלא חרשת עליה קמטים לפני כן.
הדמות של האחות ליב הנלחמת על אנה הדהימה אותי, אנה עצמה אולי ילדה תמימה, אך ילדה ככל שתהיה, היא מושפעת מגורמים חיצוניים ועל כך מתבססת עלילת הספר.
למדתי המון מהספר, כמעט בכל אחד מהפרקים הראשונים נעצרתי על-מנת לחפש את המושגים שהוזכרו באינטרנט על-מנת להבין טוב יותר את פרטי העלילה.
ספר מומלץ של סופרת טובה, אין ספק.

קצת מתפלא תעל הביקורות הפושרות משהו.
אני נהינתי מהספר ולא יכולתי להפסיק לקרוא
אהבתי את המיוחדות שבו, את הקריאות שבו.
את המתח.
זה הרגיש כמו מעדן שהתענגתי על כל רגע שבו.
סיפור טוב, עלילה מרתקת וסופרת שלא מנסה להתיפייף.