ביקורת ספרותית על כך היה אושוויץ מאת פרימו לוי
ספר לא משהו

---

לעיתים אני חושבת שבדיעבד ניתן היה לעצור את התאבדותו של לוי.
באמצעות טיפול קוגניטיבי הכולל שיחות מעקב עם פסיכולוג פעמיים-שלוש בשבוע ומרשמים תרופתיים, יש סיכוי שהיה נשאר בחיים, עולה לישראל ועובד בתור מרצה באוניברסיטת ת״א.
אולי משתף פעולה עם ויקטור פרנקל, ד״ר לפסיכולוגיה וכותב הספר: ״האדם מחפש משמעות״
והרי שניהם היו כלואים באושוויץ ועברו פחות או יותר אותן חוויות.
לו פרימו היה בחיים, כולנו היינו מרוויחים מכך: הולכים להרצאות מרתקות בכיכובו ואולי מוחים דמעה וכפיים. אני חותמת לכם שהייתם משתאים.
לאחר שקראתי את ספרו הזהו אדם ושאר כתביו, השגתי את סיפוריו הקצרים שאמנם נכתבו על ידיו אך תחת שם העט שבחר: דמיאנו מאלאבלייה (אני לומדת איטלקית, מתקשה אך לא מוותרת) וראיתי כמו סרטונים שלו ביוטיוב. החלטתי שהאיש מרשים ברמות על.
מדבר איטלקית מתנגנת כולל הפסקות היכן שצריך, מאוד מודע לעצמו ולמראהו.
כמעט אפשר לומר שחקן, נדמה שהתאמן הרבה מול המראה לפני הקפיצה למים עמוקים, לקהל חי.
אין זה גורע מהערצתי אליו, להיפך; הוא שרד את התופת ויצא ממחנה המוות כדי לספר לנו על זה, להסביר מה שהיה.

ההתאבדות שלו היתה מפתיעה, אולי בעצם לא, בהתחשב בעובדה שהמראות כנראה מעולם לא עזבוהו וברגע שנפטר הותיר לנו את מורשת כתביו הנפלאים שלדעתי חובה ללמדם בבית הספר כחלק חשוב מההסטוריה.
ברגע שאדם מת, למשל אישיות ספרותית שהכרנו, ישנה נטיה להאדיר את שמו ולהללו, שלא נשכח שנבין מהן הנסיבות שאולי גרמו למותו והאם הדבר בא לידי ביטוי ביצירותיו, במחקריו, במסקנותיו.
וזה מוציא אותי מדעתי, בערך כמו הספר הזה.

אסופת מחקרים ומסקנות שתורגמו לעברית מסיבת השד יודע מדוע, בעצם גם אני יודעת!
לעשות כסף על חשבונו של הקורא.
אני קוראת את הספר שהוא כמעט העתק של ״הזהו אדם״ בשילוב ״הטבלה המחזורית״ וסוגסטיות ״מהשוקעים והניצולים״. אין שום דבר מפתיע או תיזה חדשה אלא שחזור כתביו במשפטים חדשים, אותה גברת בשינוי אדרת, ספרו לנו משהו שאיננו יודעים.

וזה מרגיז אותי כל כך! מרתיח ממש.

כשלוי היה בחיים ונתן הרצאות ברחבי אירופה, כל אותן 50 דקות שעברו הותירו את הקהל המום וחסר מילים. כל נאום היה שונה, כל אמירה היתה דקירה על אף שהנושא לא השתנה.
תמיד ידע להקיף את כל האספקטים, את מהות האדם מכיוון אחר ומזווית שונה.
אנשים העריכו זאת משום שתמיד חידש, תקף את הנושא מכל מגמה אפשרית.
לתרגום הספר הזה בהחלט לא היה מסכים, מתנגד בתוקף אפילו.
רכשתי אותו כדי ללמוד תובנות חדשות, כדי לקרוא אולי אודות נקודה שלא הובהרה דיו והרי טבע האדם לעיתים חמקמק כל כך ולא מובן מאיליו אך סיימתי בתחושה של ״עבדו עלי״

ממש כמו יקיר המדור, מר סטפן צוויג שצץ פתאום, בכל מקום וללא סיבה טובה.
הבחירה לפרסם כתבים שמעולם לא חלם להוציא לאור, בלתי גמורים, בוסריים ולא מעניינים.
חלקם קראתי ונתקפתי במפח נפש.
למה? למה לעשות לו עוול שכזה? להפכו לסופר המונים. זילות.
כך גם עשו לפרימו שלי.
וכעת עיצה: אל תקראו את הספר הזה, בבקשה.
הפנימו את ״הזהו אדם״, קראו את האחרים שכתב. ההבנה מובטחת, הכאב עדיין שם.
הימנעו עד כמה שאפשר מספרים שהם בגדר העלאת גירה.
זה לא פייר, לא יפה.
זה רע.

» ביקורות נוספות של shila1973
» ביקורות נוספות על כך היה אושוויץ