ביקורת ספרותית על הניקס מאת נתן היל
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 8 בפברואר, 2018
ע"י yaelhar


כל זמן שקראתי אותו שברתי ת'ראש – מתי קראתי אותו? איך קראו לו? כי כבר קראתי אותו. ולא פעם אחת. חלקים שלמים ממנו היכרתי היטב. חלק ב"סחרור" של וילסון או ב"מלכת השלג" של קנינגהם, חלק ב"הקרקס הנסתר" של איגן, והיו עוד. לא מצאתי את את כל הספרים ש"הניקס" מהדהד, בהם סופרים אמריקאים בני זמננו המתארים באופן ארכני מפורט ו...שטחי, את ילדותם העשוקה, על רקע - מפורט - של אמריקה במאה העשרים, ומנסים להקיף כמה שיותר מאורעות שיקרינו עליהם, ולא מצליחים לשכנע אותי.

הספר עמוס. דמויות חדשות נדחקות קדימה, מרכיבות פסיפס דמויות שהוא מרתק בדרכו ומעייף בדרכו. יכולתו הסיפורית של היל מרשימה מאד. הוא רוקח סיפור מכל בדל סיגריה מעושנת שנמעכה על הרצפה, מצרף עוד ועוד דמויות וסיפורים לאוסף. ואולי זה מה שעושים המכורים למשחקי מלחמה און ליין, שהיל – וגם גיבורו – נמנים עליהם: במציאות המדומה שהם משחקים הם בוראים עוד ועוד חיילים שניתן להקריבם במלחמה עם הדרקונים.

הספר הזה אמריקאי מאד (כבר אמרה זאת מירב בביקורתה המדוייקת). הוא מתייחס למאורעות ומוטיבים אמריקאים מכוננים, מלחמות, פוליטיקה אמריקאית, חיי המכללות האמריקאים (רמז – הם הכל פרט למעוררי השראה, או מעניקים חווייה אינטלקטואלית לתלמידיהם) והכל במין התייחסות אירונית, קצת מנוכרת ומאד שטחית.
הספר כתוב מצויין, מרתק בפרצי עניין קצרים, כאילו אין סינכרון בין האורך הבלתי אפשרי לאורך הנשימה של הסופר. היל משתמש בהומור ואירונייה לרוב, הוא כותב אינטליגנטי ורהוט, יודע לטוות עלילות מעניינות אבל מתקשה בחיבורן לסיפור אחד. התפרים בסיפור בולטים וגם המאמץ.

הספר מבלבל בניגודיו הספרותיים, הנובעים מצורך בלתי אפשרי להשתלט על כמות בלתי אפשרית של נושאים ותכנים. היומרה של הספר הזה – כמו של ספרים אחרים באותה רוח - היא המכשול בו נתקל היל וממנו לא השכיל להימנע. כמו שנאמר לגבי שבוע עבודה בן חמישה ימים – כדאי להתחיל קודם עם יום אחד ולהתקדם בזהירות – הייתי ממליצה להיל בכל הכבוד להתחיל עם ספר קטן ומדוייק, ולרתום את כשרון הכתיבה הבלתי מוטל בספק שלו לספר שגם הקורא ירגיש שהוא אמין ונכון.


37 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
שונרא החתול (לפני שבועיים)
אה, בסדר. יפה מצידך. את מאוד אדיבה ומתחשבת.
yaelhar (לפני שבועיים)
שונרא - את לא צריכה להודות על התודה השנייה.
התודה השנייה באה בהקשר לתגובתה של מיכל, שנתלתה במודים ראשוניים בעלי זכויות...
שונרא החתול (לפני שבועיים)
כבר הודית לי. אז עכשיו אני צריכה לחשוב על מחמאה עבור התודה השנייה.
yaelhar (לפני שבועיים)
תודה רבה, Pulp_Fiction
אם התרשמתי נכון מטעמך הספרותי, אתה מעדיף כתיבה של מקרו (ולא כמוני, מיקרו) אז אולי בכל זאת תאהב אותו.
yaelhar (לפני שבועיים)
תודה רבה מיכל!
ותודה לאפרתי, לשונרא,לחגית ולאלון...
Pulp_Fiction (לפני שבועיים)
ביקורת מצויינת לספר שהסיכוי שהייתי קורא היה קטן ממילא, וכעת ירד אפילו יותר. תודה
מיכל (לפני שבועיים)
מה שאפרתי, מה ששונרא, מה שחגית, מה שאלון.
yaelhar (לפני שבועיים)
רב תודות, פואנטה.
המשפט שציטטת מאפיין אותו טוב. וצודקת - זו מחלה ידועה אצל אנשים מסויימים...
yaelhar (לפני שבועיים)
תודה רבה, אלון.
yaelhar (לפני שבועיים)
חן חן, חגית!
yaelhar (לפני שבועיים)
תודה רבה, מחשבות
אני אוהבת לקרוא מחשבות של אנשים על ספרים שקראו. אני מניחה שבנושא הזה אנחנו כן רואים עין בעין.
yaelhar (לפני שבועיים)
רב תודות, שונרא.
פואנטה (לפני שלושה שבועות)
משפט ראשון מתוך הכתבה ב- ynet ספרים:
"הניקס" של נייתן היל מתפקע מיצירתיות והברקות, אבל לא תמיד יודע איפה לעצור."
נראה לי שזאת מחלה ידועה לא רק בספרים, גם אצל אנשים.
בכלאופן, לא חסכת לי כי לא התכוונתי לקרוא...
אלון דה אלפרט (לפני שלושה שבועות)
יפה מאוד. אחלה תובנות
חגית (לפני שלושה שבועות)
יעל, העתק הדבק....את זוכרת?

ביקורת נפלאה ומיוחדת.
מחשבות (לפני שלושה שבועות)
גם אם אנחנו לא תמיד רואים עין בעין אותם ספרים, צריך אותך בשביל לשים דברים בפרופורציה.
שונרא החתול (לפני שלושה שבועות)
"כמו שנאמר לגבי שבוע עבודה בן חמישה ימים – כדאי להתחיל קודם עם יום אחד ולהתקדם בזהירות"
מי אמר את זה? זה פשוט ענק.
עוד ביקורת מופתית שלך, יעל. אני כל כך אוהבת את האנדרסטייטמנטס הקטנים האלה שאת משלבת בדיוק מדויק פה ושם.
אפרתי (לפני שלושה שבועות)
ידעתי שזה מה שתעני. אז אני אמשיך לא לשעמם אותך.
yaelhar (לפני שלושה שבועות)
חן חן, אפרתי!
אותי את כלל לא משעממת...
אפרתי (לפני שלושה שבועות)
כרגיל, נו, די, כמה אפשר להחמיא לך, אני משעממת את עצמי.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ