ספר בסדר

הביקורת נכתבה ביום ראשון, 4 בפברואר, 2018
ע"י Maya angel
ע"י Maya angel
(כולל ספוילרים) ספר נחמד. מי שאוהב את פאולינה סיימונס יאהב גם את הספר הזה. אני חושבת ששוב היא תפסה אותי וגרמה לי להתחבר לדמויות לאט לאט כמו בכל ספר אחר שלה החוויה היא דיי דומה. לוקח קצת זמן, ולאט לאט אני כבר בפנים ולא יכולה לעזוב את הספר. אבל! ויש אבל פה כי בספר הזה הרגשתי שהיא קצת מותחת קווים שלא לגמרי הגיעו לסופם. כל פעם התגלה משהו חדש שנמשך ונמשך ולא ממש הגיע ליידי מימוש או פיתרון מספק מידי, לטעמי בכל אופן. חוץ מלילי שאת הדמות שלה דווקא כן הצלחתי להבין ולהתחבר ואפילו ממש הרגשתי שהיא עוברת שינויים ומתפתחת בתור דמות, שאר הדמיות עדיין נשארו קצת אפלות והייתי רוצה אולי לדעת אליהם עוד. אז אולי במקום כמה עמודים ופרקים מיותרים היא יכלה לפתח אותם יותר, לספר יותר, על העבר של ספנסר, של אמא של לילי, על איימי ועל עוד כמה .... הייתה לי תחושה לקראת סוף הספר שכל התשובות נדחסו ביחד כדי לספק את הקוראים וגם כנראה את הסופרת שניסתה לסגור את הסיפור הזה בצורה הכי טובה שהיא יכולה. אבל יצא לה לא הכי אמין, ועוד בסוף התגלה עוד סוד על זה שילילי היא בכלל לא הבת של אביה! אז מי אבא שלה? והיא גם לא תדע את זה לעולם? כנראה ... ומה הסיפור עם ספנסר וכל הנשים שלו שנהרגו? ובכלל סיום התעלומה על איימי הייתה דיי לא מפתיעה בכלל, כי אם זה היה הסוף למה היא מרחה את זה כל כך הרבה זמן... ציפיתי למשהו יותר מעניין ומתוחכם. אבל טוב לא נורא אחרי הכל בכל זאת נהנתי לקורא ואפילו ללמוד כמה דברים על מחלת הסרטן ועל מה שעוברים אנשים שחולים בה, שזה דבר שבדרך כלל אני לא ממש רוצה לדעת. אם הייה כתוב בתקציר שבספר הזה יש סרטן בעלילה כנראה שלא הייתי בוחרת אפילו לקרוא אותו, אבל אני חושבת שזה דווקא טוב שזה לא מרומז בתקציר כי לצערנו הרבה אנשים סביבנו נאבקים במחלה הנוראית הזאת והספר נותן הצצה דיי משמעותית לגביי הנושא וזה נוגע ללב בכל זאת, ואני חושבת שזה כל כך כואב לשמוע אז תמיד ברחתי מהנושא אבל הספר הזה אילץ אותי להתמודד וללמוד כמה דברים חדשים. מה שיפה בלקרוא ספרים זה שספר הוא כמו קופסה של שוקולד, לעולם אי אפשר לדעת מה יש בפנים ;) מה שבאמת אהבתי בספר היה כמובן הסוף הטוב והאופטימי שפאולינה יודעת לתת לנו, אחרי שהיא שוברת לנו את הלב היא תופרת מחדש את הפצעים, מרפאה אותם באהבה, ונותנת לנו שיעור מהחיים עצמם על בני אדם שחווים כאב בלתי נתפס ומתוך הכאב הזה יוצרים משהו חי, משהו אמיתי שנוגע לנו עמוק עמוק בנפש, כמו הציורים של לילי שנהיו יותר מוצלחים אחרי שהיא חלתה בסרטן, פתאום היא הצליחה להעביר משהו דרכם. וזוהי אומנות אמיתית, במקום שהמילים נגמרות שם מתחיל הציור ולא צריך לומר כלום רק להסתכל ולהבין הכל.
3 קוראים אהבו את הביקורת
» ביקורות נוספות של Maya angel
» ביקורות נוספות על הנערה מכיכר טיימס - סיפור על אהבה ושקרים, חיים ומוות
» ביקורות נוספות על הנערה מכיכר טיימס - סיפור על אהבה ושקרים, חיים ומוות
3 הקוראים שאהבו את הביקורת