ביקורת ספרותית על כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ מאת חוה עציוני-הלוי
ספר מעולה

---

פעם שנייה שחווה סוחפת אותי חזרה לעולם עתיק ומסתורי. והפעם סיפורה של תמר המיוחדת והאמיצה שסללה את גורל חייה במו ידיה הקטנות. סיפור אנושי מלא במסרים עלינו כבני אדם. על אך הנפש האנושית מתחבקת בינה לבין עצמה לגבי מה הוא הדבר הנכון לעשות, על רגישי האשמה שלנו, על הצער והרחמים, על אהבה... מה גורם לאדם לעשות מעשה? עד כמה יכול בן אדם לספוג, להפגע או לפגוע באחר מבלי להרגיש נקיפות מצפון? הסיפור הזה נוגע בנקודות כאלו ואחרות. הסיפור הזה נוגע בשבירת מוסכמות לגביי גברים ונשים ומראה איפה כולנו גם גברים וגם נשים פגעים כאחד ומלאי תשוקות פנימיות שמעולם לא מתממשות בגלל מעצורים של החברה.אפילו עד היום עוד לא למדנו עדיין אך להיות שווים בשווים כולם. אבל עד אז אפשר ללמוד מדמויות שקמות לתחייה מהאפר ומזכירות לנו להלחם על מה ששיך לנו, החופש שלנו. תמר שנשרפת בלהבות אכזריותו של יהודה מפנה את האש חזרה אליו כשהיא מעזה לפתות אותו וכמו ציפור הספינקס שקמה לתחייה מהאפר של עצמה תמר זוכה לחיים חדשים בזכות התעוזה שלה להמר על חייה כדי להציל את נפשה. סיפור שונה ואוטנטי שמחבר בין אנשים ובין עבר להווה כמו חוטי השני... מקסים ומיוחד.

» ביקורות נוספות של Maya angel
» ביקורות נוספות על כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ