ביקורת ספרותית על הנערה מכיכר טיימס - סיפור על אהבה ושקרים, חיים ומוות מאת פאולינה סיימונס
ספר בסדר

---

כיצד ניגשים לכתוב ביקורת על ספר כזה?
במונח "ספר כזה" כוונתי היא לספר ללא שום תכלית, מבולבל, "מרטיט את המוח" – ולא במובן החיובי, ספר שעדיין לא הבנתי מה היתה מטרתה של הסופרת בכתיבתו...
ובכן, בואו נעשה מעט סדר, ואבהיר למה כוונתי.
ראשית – השם.
ברגע שנבחר השם "הנערה מכיכר טיימס" והתמונה הידועה מסיום מלחה"ע השנייה - שבהּ המלח מנשק בספונטניות אחות - מעטרת את חזית הספר, ישנה ציפיה, מובנת, שמשהו מתוך הכתוב אכן יגע ברגעים המאושרים שהיו נחלתם של בנות הברית. אפילו פיסת היסטוריה קטנטנה של אחת הדמויות... משהו, איזו עצם קטנטנה... נאדה!
אה, כן, יש את הקטע ההזוי (בקונטקסט), שהגיבור (בחליפה) מנשק את הגיבורה (בחצאית ג'ינס וחולצה צבעונית) בכיכר... "כאילו המלחמה נגמרה."
באותה מידה ניתן היה לבחור לספר את השם "מקלדת ה- qwerty" ותאמינו לי, מדד הרמת הגבות לא היה גבוה יותר מאשר לשם הנוכחי.
שנית - התוכן.
קחו מקרה שקרה לכם לאחרונה, תנו לו מעט סגנון סיפורי, הכניסו אותו בינות אחד הדפים – והרי לכם סיפור שמשתלב לא רע בספר.
ותשובה לשאלתכם המתבקשת. לא, אין צורך בחיבור ממשי לתוכן, כי כל ה"תוכן" די אקראי, לא מושך לקרוא, שום דבר "הגיוני" לא קורה, ואפילו שום "טוויסט" חכם שמפיל אתכם לרצפה אין בנמצא.
שלישית – הדמויות.
וואו, כאן המצב ממש קשה. הדמות הראשית - לילי, מתוסבכת לא מעט עם עצמה. דוגמה מאד בולטת היא שמרגע שזכתה בסכום של 18 מיליון דולר היא יושבת בביתה כשלושה חודשים, לא פודה את הסכום ובוהה במספרי הזכייה... והסיבות – צריך לקרוא ולא להאמין (עמ' 114).
ואם כבר חיפשתם דברים משעשעים, הרי עוד אחד, ואחרון. בעמ' 364/5 ישנה עדות ראיה בבית המשפט, של גברת זקנה לגבי אירוע מסוים. את אופן הפרכת העדות לא תמצאו בשום מהלך משפטי – מאחר שהוא יתאים, במקרה הטוב לילד כבן 10 (טוב, חכם כמובן) ולא מעבר לכך...
ואחרון, ולא חביב. החזרה על מילים ומשפטים... ייתכן ומחיר הספר נקבע לפי מספר העמודים, שהרי רק כך ניתן, לדעתי, להסביר את החזרה המעצבנת על מילים ומשפטים (אחסוך מכם את המשפטים, ורק אציין את מספרי העמודים, שבהם תוכלו לראותם: 366/7, 368, 399, 421, 432, 437. וכאן, פשוט נשברתי מלהמשיך לחפש).
ולפני סיום.
הסיפור והרעיון סבירים ואולי אפילו יפים, אולם הסגנון והביצוע... אוי הביצוע...

בגב הספר כתוב: "הנערה מכיכר טיימס הוא ספר שצוללים למעמקיו ולא מרפים ממנו עד הדף האחרון."
עצתי לכם: לא לנסות לצלול, כי לא בטוח שתוכלו לעלות חזרה, מעל פני המים.
לא מלהיב. סתמי.

» ביקורות נוספות של י. קליש
» ביקורות נוספות על הנערה מכיכר טיימס - סיפור על אהבה ושקרים, חיים ומוות