ביקורת ספרותית על הנערה מכיכר טיימס - סיפור על אהבה ושקרים, חיים ומוות מאת פאולינה סיימונס

---

טרם קראתי את סדרת "פרש הברונזה" של הסופרת, ולכן מבחינתי הייתי "טאבולה ראסה", ללא דעות קדומות או השוואות, לטובה או לרעה.
מדובר בספר ארוך (מאוד), עמוס בפרטים, שההתחלה שלו אינה זורמת או מוצלחת במיוחד, ורק מפני שמחכים לך כל-כך הרבה עמודים בהמשך הדרך ואת תוהה לעצמך, "על מה היא יכולה לכתוב כבר בכל העמודים האלה?" את ממשיכה לקרוא, ספק בסקרנות ספק בייאוש.
הספר הזה מכיל בתוכו מנעד רחב של רגשות – ייאוש (כבר אמרתי) ואז ייאוש מסוג אחר, עצב, תסכול, כעס, שמחה, אהבה, אכפתיות, אמפתיה ותקווה. כל-כך הרבה דברים קורים במהלך הספר הזה, תמהיל מוזר של ספר מתח, רומן רומנטי, פרוזה פילוסופית ודרמה משפחתית. כאילו נתנו לך פתח הצצה לחייה הביזאריים של איזו ניו-יורקית אחת, בלי סיפור מסגרת קוהרנטי אלא ממש "בום" כזה של כל החיים שלה בפרצוף שלך, ואת צריכה להחליט אם את רוצה להמשיך לקרוא הלאה או לסגור את הספר הזה בבת אחת ולתחוב אותו לפינה הרחוקה בספרייה שלך.
ובכן, אני רציתי להמשיך לקרוא. וכך קרה, שמעמוד לעמוד והיכרות מעמיקה עם הדמויות, הקריאה הפכה למרתקת יותר ומייאשת פחות.
על מה הסיפור בכלל? לא שזה משנה יותר מדי, אבל חברתה הטובה ושותפתה לדירה של לילי קווין בת העשרים וארבע נעלמת, והבלש האפל ספנסר אומלי ממחלקת נעדרים נכנס אל חייה ואל חיי משפחתה כרוח סערה. הדמויות הסובבות אותם גם הן קיצוניות ומסתירות סודות משלהן, שסופם להתגלות.
אני חושבת שהיופי בספר הזה הוא לאו דווקא בסיפור המסגרת, שלא יותר מדי מבריק בעיני, אלא בדרך המפותלת שהגיבורה לילי עוברת בעודה מתבגרת והופכת מנערה חסרת תכלית לאישה שיודעת מה היא רוצה. התיאורים על חדוות הציור והאמנות הנכנסת אל חייה של לילי, כמזור לכל צרותיה ומרכיב מפתח בגיבוש זהותה, גורמת לך לרצות להרים מכחול ופשוט להתחיל למשוך אותו על גבי הקנבס. תיאורים אחרים, מפורטים ומדויקים על ההרס והאכזריות של המחלה, מייאשים ומאיימים ורוצים לגרום לך לקבוע תור לבדיקות דם בקופת החולים הקרובה לביתך.
נו, כבר אמרתי שיש בספר הזה הכול מהכול.
לכן, אני גם לא יודעת אם אני רוצה להמליץ עליו או להזהיר אתכם מלהתקרב אליו. אולי קצת משניהם.

» ביקורות נוספות של דנה
» ביקורות נוספות על הנערה מכיכר טיימס - סיפור על אהבה ושקרים, חיים ומוות