סיפור המסופר בשלושה קולות: לילי בוכמן, סמי לוי, ושחר אלפסי. שחר אלפסי הוא החוליה המחברת את שלושת הדמויות. סמי ולילי הם בני משפחה של שחר. כל אחד מהם מצד אחר. סמי הוא אח של אמו של שחר, ולילי היא בת דודתו של שחר. אמה של לילי ואביו של שחר הם אחים.
סמי לוי, שהיה בעברו קצין בצה"ל, ונשא בתפקיד סגן מושל, שזה בערך תפקיד מקביל לאלוהים. הרבה כוח יש בתפקיד כזה, בצירוף דרגות קצין+ אופי שאפתני ורצון תמידי לטפס מעלה תוך כדי איסוף האנשים הנכונים בסביבתך, מכשיר את הקרקע לעתיד, ואכן סמי לוי מוצא עצמו עסקן פוליטי במפלגת הליכוד, תוך כדי ניצול הקשרים עם כל אותם אנשים מעברו, ותמיד יודע לנצל אותם לטובתו ולתועלתו האישית. מעאכר כזה.
לילי בוכמן, בת יחידה להוריה העשירים, אביה קבלן גדול, בונה ביניינים שכסף גדול בצידם, ומעתיר על בתו שלל פינוקים. לילי רק בת שש עשרה כשנפתח הסיפור. בגיל עדיין ילדה, אבל כל כולה אישה, יפהפיה,מתגרה,נועזת, נערה שמודעת מאוד לכוחה שמתנהל ע"י נשיותה, ולא מהססת להשתמש בו, מבלי לדעת עד כמה הכוח הזה יהיה הרסני לגביה יום אחד.
שחר אלפסי , גם בן יחיד להוריו,רק נער בן שתים עשרה, תמיד העריץ את לילי, ואולי אפילו היה קצת מאוהב בה בסתר ליבו, מי יודע, אבל החברות ביניהם היא מעל הכל, והיתה ונשמרה לאורך כל השנים.
לאורך כל הספר יישמר החיבור המשולש הזה, ולא בכדי. כי יום אחד משהו קורה, והמשהו הזה יהיה תלוי לנצח מעל ראשי שלושתם, כמו צל ענק שלעולם יהיה שם.
הסיפור נפתח בתקופת מלחמת ששת הימים, ולוקח את הקורא למסע של כמה עשורים עד ימינו אנו.
לא נפקדים מהספר כל אותם מאורעות שליוו את המדינה, דרך המקומות החמים של התקופות.
השבועון העולם הזה, השבועון הסנסציוני שכל שבוע הביא כותרת מרעישה, דרך מסעדת אולימפיה, שכל פרלמנט חשוב פקד אותה. גנרלים, עיתונאים, זמרים, ואנשי בוהמה. כולם עברו שם, במסעדה שהיתה מוסד ממש.תחנת קול השלום המיתולוגית, המ-ה-פ-ך המפורסם של חיים יבין הנרגש עת הליכוד עלו לשלטון, וכמובן הו הא מה קרה, צסק"א אכלה אותה, והחגיגות הכל כך מרגשות בכיכר מלכי ישראל. אלו ציוני דרך לכל אחד ואחת מאיתנו בהוויה הישראלית, ואיל חלפון כותב עליהם כל כך מוחשי, ומחייה תקופה נהדרת. ויחד עם כל הנוסטלגיה מתגנב לו גם דוק של עצב, כי כשאני מסתכלת אחורה לתקופה ההיא, אני יודעת מה היה לנו אז שאין היום. היתה תקווה.
איל חלפון כתב ספר יפהפה, מרגש, סיפור שהוא כל כך שלנו, כל כך אנחנו.
עונג צרוף, מתחילתו ועד סופו.