ביקורת ספרותית על בת דודתי לילי מאת איל חלפון
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 21 באוקטובר, 2017
ע"י לי יניני


איל חלפון מגולל עלילה באמצעות שלוש קולות על מה?

על ההווי הישראלי משנת 1967 (מלחמת ששת הימים), ועד 2005 כשראש הממשלה היה אריאל שרון ז"ל.

הדמויות הראשיות: שחר אלפסי, לילי בוכמן וסמי לוי.

שחר אלפסי – הדמות המקשרת בין לילי בוכמן וסמי לוי, והמאסטרו שמנגן על כל התזמורת הזו.

לדמויות הללו מצטרפות דמויות נוספות: הוריהם של לילי בוכמן, שחר אלפסי ושכנים.

וכך זה מתחיל: "רבע שעה אחרי שההורים שלילי נסעו והשאירו אותה אצלנו עד שהם יחזרו מבאדן באדן, לילי נכנסה לחדר שלי ושל אחותי, שמה מזוודה ענקית על המיטה שלי, הוציאה חולצה חדשה, הורידה את הקודמת, הסתובבה אלי ושאלה, "איך הציצים שלי? יפים נכון?""

הספר מחולק ל-י"א פרקים כשכל פרק מגולל לקורא בגוף ראשון על ידי אחת הדמויות.

לילי בוכמן-ביתם המפונקת והיחידה של טוביה ואלגרה. גדלה וחונכה בבית עם כפית של זהב. מצטיירת כסקסית, יפיפייה, שיודעת לנצל את נראותה, רק שלא לקחה בחשבון את התוצאות להתנהגותה.

לילי מצליחה לסחרר את כל מי שמסתובב בסמוך לה, אך נשארת נאמנה לאחד ויחיד: מיקו מבת-ים האופנוען והזמר שלא בדיוק "התחבב" על הוריה.

סמי לוי-קצין בצה"ל עם דרגות על הכתפיים ונתפס כאחד שהכול יכול וגם מי יכול לו?

שחר אלפסי-ילד בן 12 מעריץ וגם קצת אוהב את לילי בוכמן בת-דודתו.

העלילה משתרעת לקורא ומחדדת את מערכת היחסים בין שלושת הדמויות, ומה ברקע?

אירוע המונח כדבשת לרגלי הדמויות.

שחר אלפסי גדל מקצין בצה"ל ביחידה נבחרת והופך לארכיאולוג... ולא לחינם איל חלפון בחר את העיסוק בארכיאולוגיה לשחר, כתקראו תבינו למה.

איל חלפון כותב בשפה יומיומית ופשוטה על מה שקרה כאן לאורך כארבעים שנה.

כאמור בראשיתה של סקירה זו, הספר מתחיל במלחמת ששת הימים, וחולף על פני מנעד של תחנות: פוליטיקה, חברה, כלכלה, הישגים, גאווה ישראלית, יחסים בתא המשפחתי, מלחמות, משברים, תשוקות, חטאים ומה לא?

מי לא זוכר את שנת 1977 כשטל ברודי אמר: "אנחנו על המפה" או "צ'סק"א אכלה אותה"?

מי לא זוכר את תחנת השלום של אייבי נתן עליו השלום ואת השדרן המיתולוגי טוני פיין?

מי לא זוכר את מאי 1977 כאשר חיים יבין הודיע "גבירותיי ורבותיי מהפך, מנחם בגין יהיה ראש הממשלה"?

ועוד...

בעלילה טמונים ציוני דרך מכוננים, ודמויות מגוונות, שיגעו בכל קורא, שהיה בגילו של שחר אלפסי בעת מלחמת ששת הימים.

איל חלפון ב"בת דודתי לילי" מפיח רוח חיים לתקופה שאליה מתגנב געגוע, ובדרכו שלו-לא מהסס לסגור גם חשבון.

לדעתי האישית, העלילה תתאים לסדרה בפרקים שיכולה להיות מוקרנת לצופה על גבי המסך הקטן בשידורי יום העצמאות.

ספר נחמד, קצבי? לא, אך יחד עם זאת נקרא במהירות הבזק.

בשורה התחתונה: נוסטלגיה וארכיאולוגיה עם געגוע.

מומלץ? כן וכפי שנכתב, יהיה חביב במיוחד אצל קהל הקוראים שזוכר את מלחמת ששת הימים שהחלה ביום שני ה-5.6.1967.

לי יניני

הוצאת אחוזת בית ספרים, פרוזה מקור, 253 עמודים, 2017
32 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
לי יניני (לפני חודשיים)
עומר הספר הזה נקרא על ידי רבים במיוחד בגלל הנוסטלגיה .... לגבי הכתיבה יש בהחלט מה לשפר
לי יניני (לפני חודשיים)
דינה בהחלט. במיוחד את השעה בין 17:00 ל1800 עם השירים הישנים
עומר ציוני (לפני חודשיים)
הייתי קורא רק בשביל הנוסטלגיה - לזכור "איפה הייתי אז"... אבל ספר צריך גם להיות כתוב היטב. ננסה
dina (לפני חודשיים)
ספר יפה. תמצית געגוע לתקופה אחרת.
לילוש, אהבת את תחנת קול השלום?
לי יניני (לפני חודשיים)
יעל תודה. לדעתי הוא רק 3 כוכבים. הוא בסדר אבל לא מעבר. בשביל 5 כוכבים צריך יותר להתאמץ
לי יניני (לפני חודשיים)
בנצי גם אני לא...
yaelhar (לפני חודשיים)
לדעתי בשביל שנוסטלגייה תיגע בקורא
הספר צריך להיות כתוב מעולה. איכשהו אני מתרשמת שלא זה המצב פה.
בנצי גורן (לפני חודשיים)
תודה לי. לא יכול לשכוח את אותו בוקר ביום שני.
לי יניני (לפני חודשיים)
רץ ואירית תודה רבה על תגובתכם. שבוע מצויין
אירית (לפני חודשיים)
ביקורת שמספקת בציוני הדרך שלה את הגעגוע, גם אם כהתגנבות יחידים,
אבל 3 נקודות בלבד, מאלצים אותי להסתפק בכך .....
תודה ושבוע נפלא .
רץ (לפני חודשיים)
לי - תודה ביקורת יפה לפס הקול של חייינו, נעים לחזור לנוסטלגיה, אבל לא במחיר של ספר בינוני ומטה שטיפה מזכיר לי את הסרטים שבאו אחרי אסקימו לימון, בהחלט מתאים לחלפון העוסק בקולנוע .
לי יניני (לפני חודשיים)
חני תודה. משהו שלא כתבתי בסקירה כי לא רוצה לקלקל לאף אחד לדעתי הדמויות מעניינות אבל לפעמים יש הרגשה שהם באים על חשבון העלילה. אבל זה לא נורא. חסרון שאפשר להתגבר עליו
לי יניני (לפני חודשיים)
pulp - תודה
Pulp_Fiction (לפני חודשיים)
שמעתי על הספר הזה... ביקורת נהדרת.
חני (לפני חודשיים)
צעד גדול לאנושות....או , כאן תקום מדינת היהודים...ואיפה אוגנדה? המשפטים החקוקים לנו בלב.
סקירה יפה.
לי יניני (לפני חודשיים)
רונדנית - תודה רבה יקירה. אכן יש בספר המון נוסטלגיה
לי יניני (לפני חודשיים)
אורי תודה. שמחה שאתה חושב כמוני
רונדנית (לפני חודשיים)
לי, תודה רבה על הסקורה, אילו הן שנות ילדותי, משפטים אשר חקוקים לנצח בזכרוני ולמרות זאת שום דבר בו עדייין לא מושך אותי לקרוא אותו. אולי פעם שתהיה סדרת טלויזה, אולי אז...
אורי רעננה (לפני חודשיים)
לי, מסכים לביקורת
בחלק מהקריאה חשבתי שאייל פוזל לעבר סדרת טלוויזיה.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ