זאת הפעםתמר וייזר7מה שהופך את הספר לטוב שזהו סיפור אמיתי!, רומן מרגש בין דתיה לחילוני שלבסוף התחתנו והקימו משפחה. אותנטי ממש.
לרקוד עם יד אחתתמר הרשקוביץ6סיפור אמיתי מעורר השראה על התמודדותה של ילדה ומשפחתה (הורים מדהימים!) בשנות ה 50 עם מחלת הפוליו ובהמשך סיפור חייה של אותה ילדה שגדלה והפכה לשופטת מצליחה. מקסים, נוסטלגי ומעורר השראה!
המקעקע מאושוויץהת'ר מוריס2היתה לי רתיעה משם הספר, חששתי שיהיה קשה מדי. הסיפור עצמו קשה אך איכשהו הכתיבה הפכה את הקריאה לאפשרית ו"קלילה" יותר. יש שיאמרו שקלילה מדי (קראתי בתגובות קודמות) ואני יכולה להבין למה. לי אישית זה התאים. קראתי אותו ללא הפסקה בבת אחת. הסיפור של לאלי, המקעקע, ייחודי מאוד וכנראה שגם הוא עצמו היה מיוחד וידע להיות אופטימי ולפעול ללא לאות למען הסובבים אותו. הקריאה בספר הזכירה לי 3 ספרים אחרים בעניני השואה: 1. "האדם מחפש משמעות" של ויקטור פראנקל. לאלי היה מאוהב בגיטה ומטרתו היתה להתחתן ולחיות איתה. החזון הזה הניע אותו ועזר לו (ולגיטה) לשרוד ולהתמודד. 2. צילקה חברה של גיטה "זכתה" בהמשך לספר משלה "סיפורה של צילקה" ספר מדהים בפני עצמו. 2 הספרים, המקעקע וצילקה, מתארים בצורה מאוד מוחשית את חיי היומיום בשואה, את הקשיים, המאמץ לשרוד, את המחירים ואת הדילמות המוסריות בהם נתקלו האסירים. 3. הדמות "יאקוב" מבלוק 11 הוא ככל הנראה יעקב קוזלצ'יק מהספר "הסוהר מבלוק 11" של אמיר השכל. ממליצה לקרוא!
שיחה טובה: ארבעה סיפורי פסיכותרפיה בסיפור אהבההדס זאבי סלע5סיפור המסגרת הוא התמודדותה של אריאל עם האבדן והשכול על בעלה וביתה. ההתמודדות מתוארת בעוצמות חזקות, הרגשות חשופים והפחדים... נוגע ללב מאוד. בן נכנס לחייה של אריאל, בחור אנטלגנט, עמוק ורגיש עם סיפור מורכב משלו. השיחות בינהם פשוט הזילו דמעות מעיני. אריאל כותבת סיפורים שמתארים מקרים בהם היא מטפלת במסגרת עבודתה כפסיכולוגית. בן קורא את הסיפורים ועליהם נוצר שיח מעמיק שבוחש עוד ברגשות, אמונות, דעות ועוד. מודה שלא התעמקתי בסיפורים המשניים כי מה שענין אותי זה הקשר בין אריאל לבן (: וגם כי יותר מדי סיפורים קשים כבר הרגיש לי כבד.
הדרך הביתההילה ארוון5קראתי את הספר בבת אחת ללא הפסקה, הוא קולח מאוד, ישראלי מאוד, אנושי מאוד ומהנה. אבל בעיני קצת שטוח. גאיה, הדמות הראשית לא מספיק בוגרת, קשרי האהבה לא מבוססים על עומק רגשי. סליחה על הכבדות, כן? אבל הדברים האלה הופכים את הספר לרומן רומנטי (קיטשי) ופחות למשהו עמוק ומשפיע רגשית. לפעמים כיף גם לקרוא ספרים כאלה.. אגב כמי שגדלה במושב מאוד התחברתי להוויה ולדינמיקה. המושב, המילואים, התקופה, האנשים מעצבים את הסיפור כמאוד ישראלי וזה כיף ומיוחד.
סודו של תליון אבן הירקןקירסטי מאנינג2לקח לי כמעט חצי ספר להיכנס לסיפור ולהתעניין. יכולה להבין את אלה שפרשו באמצע אבל אחרי שצולחים את החצי הראשון מקבלים עלילה מעניינת ואף מתוחכמת.
אל תמהר לעבוראלקנה ברכיהו6ספר מקסים וחזק המאיר באור אנושי את האסירים היושבים בכלא ואת החיים שם. אלקנה ברכיהו בחור נורנטיבי, בעל משפחה עובד ותורם לחברה וברגע אחד של היסח דעת גרם לתאונה שבה נהרגה אישה. לאחר משפט נשלח לכלא לשנה. במהלך שנה זו כתב את היומן שלפנינו. יומן המלא בחכמה, התבוננות וגם עין טובה. מרגש מאוד ונקרא בנשימה אחת.
מקוצ'ין שבהודוריקי שטרן8סיפור חייה של הסופרת ומשפחתה. החיים בהודו,העליה מהודו אל מושב הסמוך מירושלים. קשיי הקליטה, התבססות במקום. מות ההורים בגיל צעיר ומסכת הייסורים שעברו מאז הילדים.. אותנטי מאוד, עצוב ומרגש עד דמעות. לקראת סוף הספר מתוארת סגירת המעגל בתוך המשפחה. פיוס על אף כל מה שהיה. אהבתי מאוד את החלק הזה המלמד אותנו לשים את הכעסים בצד ולנסות להבין גם את הצד השני . תודה לך ריקי שטרן על הבאת הסיפור המרתק שלך ושל משפחתך.
הדרך אליךקרנית גולדווסר21אני מוכרח לפתוח בוידוי קצר ולהודות שאני לא הייתי בטוח שאני אקרא את הספר הזה, תיארתי לעצמי שיהיה לי קשה, נוסף על העובדה שאני בן למשפחה שכולה אבל היה לי חשוב לחבק את קרנית ולא מצאתי דרך לעשות את זה אלא דרך קריאה בספר שכתבה. זה בסופו של דבר ככל הנראה היה נקודת החיבור שלי לספר, ואני חשתי שהחיבור הזה יותר מכל ספר שהתחברתי אליו עד היום כמו בא יותר מהטבור. אפשר לראות את הספר הזה כמעין צד נוסף לספרו של רון לשם - "אם יש גן עדן". אם בו הטיב רון לתאר את מה שעובר על החיילים הנלחמים בלבנון (למרות שבעלילה שכתב מדובר על מלחמת לבנון הראשונה) לא קשה להמשיך ולחשוב בכיוון עם מה שכתבה קרנית, והיא מביאה את סיפורה כמובן כמי ששכלה את בעלה. הספר מזכיר דברים שעברנו במלחמה שהרגשנו אותה טוב בעורף. היא מביאה את העניינים מצדה ואנחנו מן הסתם לא ידענו את כל מה שעבר עליה, כמו באירוע לתודעת השבתם של הבנים השבויים שהתקיים בקיבוץ זרעית. משסיימתי לקרוא את הספר מצאתי לנכון להמליץ לאחרים לקרוא אותו, ולצערי אני חש שישנו איזו פיספוס, מצד אחד בכאלה שחושבים שהספר מביא את מה שכבר קראנו ושמענו בחדשות, וזה לא נכון, כי בספר קרנית מביאה את סיפורה האישי. בלווית בעלה, אודי גולדווסר היא אמרה שהיא תמצא דרך להנציח את זכרו והוא מצדה ימשיך לקחת חלק בחייה ובספר דרכו אפשר להתוודע אל סיפור חייו ועל הדרך בה הם הכירו בצורה כלכך אנושית בה היא לא מאצילה את אישיותו אלא מספרת עליו כפי שהוא כנראה באמת היה, הלימודים והריצות המשותפות שלהם בו הוא השתרך אחריה ואחרי כלבם, "מישהו" ומצד שני בקוראים שהכי כואב לי שהם אומרים שקרנית עשתה הרבה כסף ממותו של בעלה. לא רק שלא ברור לי איפה אנשים אלה מסתירים את הרגש שלהם, אלא שאני לא יודע איך לא מבינים שכתיבה כזאת לא רק שלא נכתבת בקלות, אם נהוג לחשוב על ניירות של טיוטאות כתיבה הנשלכות לפח אני לא יכולתי שלא לחשוב על ממחטות הנייר מבכי לעלות את כל החיים האלה שהיו על הכתב, אלא שכתיבה כזאת נכתבת מתוך ניסיון לרפא את הכאבים (עד כמה שאפשר אם בכלל) ולדעתי כל כסף שמוצע תרומתו הוא שווה ולוא רק שקרנית ואנשים במצב שלה שאיבדו את היקר ללבם ירימו את ראשם וימשיכו לנהל את חייהם עם כל הקושי. קישור לסרטון שצלמתי וערכתי באירוע שהתקיים בזרעית: http://youtu.be/ZISf2xV8lj4
הדרך אליךקרנית גולדווסר11על המדף מונחים עשרות ספרים שעוד לא קראתי, אך למרות זאת החלטתי שאני חייבת לקנות ולקרוא את הספר שמספר את המסע להחזרתם של אודי ז"ל ואלדד ז"ל. הספר היה קריא וסוחף, לא רציתי להוריד אותו מידי. פעמים רבות בספר, בעיקר בהתחלה, הרגשתי תחושה של מועקה קשה, חשבתי רבות עד כמה זה אכזרי. בספר סופר סיפור אחר לגמרי מאותו סיפור שנרקם על מסכי הטלויזיה ובעיתונים, המון פוליטיקות ובעיות שכלל לא העלתי על דעתי. מצאתי בקרנית גיבורה אמיתית, לוחמת, אישה חזקה.
הדרך אליךקרנית גולדווסר11השארתי את ספרה של קרנית ליום כיפור ולא עזבתי אותו,הספר הוא תיעוד אמיץ וכן של קרנית גולדווסר שהבטיחה לבעלה בעודו בחיים להביא לו את הירח אם יקרה לו משהו, ונלחמה היא והמשפחות על מנת לעמוד בהבטחה. מבעד למילים ולתיאורים מרגישים עד כמה האשה והמשפחות האלה חזקות, תוך יום אחד הפכה לאשתו של החייל החטוף אודי גולדווסר. קיראו את הספר מומלץ מאוד.
הדרך אליךקרנית גולדווסר9יש בספר מסרים גלויים לכל אחד ואחד מאיתנו,אבל גם מסרים אישיים שהסופרת חשפה אותם לכל אבל רק הקרובים יכולים להבינם.בסופו של קריאה רצופה וכתיבה קולחת שאלתי את עצמי מה רצתה הסופרת לספר לקורא(במיוחד איש קרבי). לא מעט אנשים עברו בחייהם מחזות/התעללות/כאב שהיה אפשר לכתוב עליו ספר,מי יותר ומי פחות. ונראה לעניות דעתי שכאן הסופרת מגוללת את סיפורה האישי החוצה לקורא,ועל ידי כך גם נותן לה כוח להמשיך.כוח של החיים-הגבורה-והזיכרון. החיים-ציטוט מהספר של גאולה כהן(אין לי כוח להיות עייפה)" אין אויב גדול מן האשליה. אלה שרגילים כל חייהם לקנות אשליות, גם המציאות בכבודה ובעצמה לא תעזור להם". את התקרית שהעם היה ניזון מהתקשורת הצליחה הסופרת לאפוף את המסתורין ולהפריח את האשליות(גם של עצמה)לקוראים. והגבורה- ציטוט נוסף -אין דבר מפחיד מגיבור המספר את הסיפור שלו. (קרלוס רואיס ספון-מתוך הספר צילה של הרוח) בפן האישי,בעיניי את גיבורה,וזה מפחיד, כי כמה שחשבתי שאני גיבור,לעומתך אני חלשלוש. וציטוט אחרון "הזיכרון"- הזכרון הוא הכאב המנסה להקים את עצמו לתחייה. פרד ד'אגיאר(מתוך הספר "זכרון ארוך").
הדרך אליךקרנית גולדווסר8למרות שהנושא נראה די סגור, הרי הכל כבר ידוע והסוף גלוי לכולם, הספר חשף בפני עולם שלם אליו לא הייתי מודע כלל. הספר כתוב מהלב. מהמקום הכי אינטימי ואישי שיכול להיות. טרגדיה אישית נוראית שאף אחד לא מאחל לעצמו לעבור. קרנית משתפת אותנו בחיי היום יום שלה החל מאותו יום ארור ועד סגירתה של הפרשה ועוד קצת אחרי על החיים שלה (כעין מכתב עדכון לאודי). הכתיבה מרגשת, מספרת על החיים יחד לפני האירוע, ימי החטיפה ושינוי המציאות והמאבק בן השנתיים עד חזרתו של אודי לארץ. תוך כדי הספר לומדים על דמותו של אודי ואורח חייו, מאחורי הקלעים של המאבק להחזרתו, איך נראה היום יום לאורך השנתיים האלה., קרנית שופכת אור על חייה בצל החטיפה ועל ההתנהלות. מי רצה לעזור, מי התיימר לעזור, מי באמת עזר, מי עזר אך התעקש להישאר בצל ולא להיחשף לאור הזרקורים ומי ביקש רק את אור הזרקורים... הסיבה לכתיבת הספר, על פי קרנית, הייתה לעזור לה להתמודד, אך אנו הרווחנו ספר מרגש ומרתק שמאוד קשה להניח מהיד. תוך כדי קריאה אף ניסיתי להשלים עוד פרטים בויקיפדיה על הפרשה ועל המאבק. רציתי להודות לקרנית על החשיפה הכנה והרצון לשתף ובכך גם להנציח את זכר אודי. שמחתי לראות שמאז כתיבת הספר קרנית מצאה זוגיות, הקימה משפחה והספיקה ללדת 2 ילדים. מאחל לך רק טוב ואושר עם משפחתך החדשה. לקרוא ולהתרגש!
הדרך אליךקרנית גולדווסר8יש ספרים שבהם הסקרנות מתגברת והדחף להגיע לסוף מביא לידי הצצה בעמוד האחרון...הלוואי וזה היה אחד מהספרים האלו,פה הסוף ידוע מראש. הסיפור הכואב שהכרנו אומנם מרחוק מקבל משמעות אחרת שקוראים על הדרך הארוכה שעשתה קרנית, את מאמציה להחזיר את אודי הביתה. אם לפני קריאת הספר הערכתי אותה אז בסופו אני גם מעריצה אותה, על לחימה ללא הפסקה, על התעוזה והאומץ והכי חשוב על האהבה עד הסוף הכואב. הדרך אליך מספרת לנו על אודי, על קרנית, על האהבה שחלקו ויותר מכל חוזקה של קרנית והצלחתה במשימה להביא את בעלה הביתה למנוחת עולמים, לצערה ולצער כולנו.
הדרך אליךקרנית גולדווסר7התחלתי את הדרך בטעימות קריאה וסיימתי אותה בספריה... ספר מעולה, לא הצלחתי לשבוע וקראתי אותו ביום אחד. הספר אמיתי, מרגש, סוחף, עצוב ולהפתעתי אפילו מצאתי אותו מצחיק... מומלץ בחום.
הדרך אליךקרנית גולדווסר5אני לא יודעת איך שחכתי לפרגן לספר הזה. והאמת שכשחושבים עליו אז בעצם מה אנחנו לא יודעים? טחנו את הנושא הזה כבר מכל הכיוונים נכון? אז זהו שלא, הכתיבה של קרנית מדהימה והאפשרות לראות את הכל ממקור ראשון, בלי סילופים בלי מקורות יודעי דבר, הכל כמו שקרה, בצורת כתיבה מהממת. ספר מומלץ
הדרך אליךקרנית גולדווסר5וואו איזה ספר. למרות שההיסטוריה כבר ידועה לנו, מצליחה קרנית לרתק בכל פרט ופרט. הכתיבה שלה קולחת, מעניינת, ומרגשת כל כך. איזו אהבה מיוחדת חלקו, איזה מסע עשתה כדי להחזיר אותו... ספר מומלץ וחשוב. גם מכניס לפרספקטיבה את החיים הקטנים שלנו, כמה שחשוב לנצור כל רגע ולא להתעכב על הדברים הקטנים.