השארתי את ספרה של קרנית ליום כיפור ולא עזבתי אותו,הספר הוא תיעוד אמיץ וכן של <mark>קרנית גולדווסר</mark> שהבטיחה לבעלה בעודו בחיים להביא לו את הירח אם יקרה לו משהו, ונלחמה היא והמשפחות על מנת לעמוד בהבטחה.
מבעד למילים ולתיאורים מרגישים עד כמה האשה והמשפחות האלה חזקות, תוך יום אחד הפכה לאשתו של החייל החטוף אודי גולדווסר.
קיראו את הספר מומלץ מאוד.

<mark>קרנית גולדווסר</mark> מתארת בספר את דרך יסורייה וסיבלה כותבת על כאבה על הגעגועים לבעל שנחטף הספר הזה מקסים כי היא כותבת בדרך הנכונה לה בדרך שבו היא משתפת אותנו בכאבה זה ספר מאוד מיוחד בעיני כי קשה היום אחרי מה שעברה להעביר הכל לדפים ולכתוב את זה כי זה לעלעל בכאב הפרטי שלה ולנסות לספר אותו אנחנו יכולים רק לקרוא מה היא מרגישה בהתחלה אבל לאט לאט הקורא ממש נכנס לרחשי ליבה וכואב את כאבה אפילו דומע ומרגיש את

ספר מרגיז.
כל קורא ניגש לספר מהסוג הזה עם יראת כבוד מסוימת, בכל זאת מדובר בסופרת שמתארת את אסון החטיפה מהצד האנושי והכאוב.
כבר באמצע הספר התפנצ'רתי מכל יראת הכבוד. ספר לוחץ עם אווירה מרדנית כלפי שאר האנשים בסיטואציה שהם לא קרנית.
כל ההרגשה שנותרה לי מהספר הזה היא ש<mark>קרנית גולדווסר</mark> יוצאת לצוד מכשפות במקום הלא נכון. 2 כוכבים רק מתוך נימוס

אני מוכרח לפתוח בוידוי קצר ולהודות שאני לא הייתי בטוח שאני אקרא את הספר הזה, תיארתי לעצמי שיהיה לי קשה, נוסף על העובדה שאני בן למשפחה שכולה אבל היה לי חשוב לחבק את <mark>קרנית</mark> ולא מצאתי דרך לעשות את זה אלא דרך קריאה בספר שכתבה. זה בסופו של דבר ככל הנראה היה נקודת החיבור שלי לספר, ואני חשתי שהחיבור הזה יותר מכל ספר שהתחברתי אליו עד היום כמו בא יותר מהטבור.

אפשר לראות את הספר הזה כמעין צד נוסף לספרו ש

על המדף מונחים עשרות ספרים שעוד לא קראתי, אך למרות זאת החלטתי שאני חייבת לקנות ולקרוא את הספר שמספר את המסע להחזרתם של אודי ז"ל ואלדד ז"ל.
הספר היה קריא וסוחף, לא רציתי להוריד אותו מידי.
פעמים רבות בספר, בעיקר בהתחלה, הרגשתי תחושה של מועקה קשה, חשבתי רבות עד כמה זה אכזרי.
בספר סופר סיפור אחר לגמרי מאותו סיפור שנרקם על מסכי הטלויזיה ובעיתונים, המון פוליטיקות ובעיות שכלל לא העלתי על דעתי.
מצאתי

למרות שהנושא נראה די סגור, הרי הכל כבר ידוע והסוף גלוי לכולם, הספר חשף בפני עולם שלם אליו לא הייתי מודע כלל.

הספר כתוב מהלב. מהמקום הכי אינטימי ואישי שיכול להיות.

טרגדיה אישית נוראית שאף אחד לא מאחל לעצמו לעבור.

<mark>קרנית</mark> משתפת אותנו בחיי היום יום שלה החל מאותו יום ארור ועד סגירתה של הפרשה ועוד קצת אחרי על החיים שלה (כעין מכתב עדכון לאודי).

הכתיבה מרגשת, מספרת על החיים יחד לפני האירוע,

יש ספרים שבהם הסקרנות מתגברת והדחף להגיע לסוף מביא לידי הצצה בעמוד האחרון...הלוואי וזה היה אחד מהספרים האלו,פה הסוף ידוע מראש.
הסיפור הכואב שהכרנו אומנם מרחוק מקבל משמעות אחרת שקוראים על הדרך הארוכה שעשתה <mark>קרנית</mark>, את מאמציה להחזיר את אודי הביתה.
אם לפני קריאת הספר הערכתי אותה אז בסופו אני גם מעריצה אותה, על לחימה ללא הפסקה, על התעוזה והאומץ והכי חשוב על האהבה עד הסוף הכואב.
הדרך אליך מספרת לנו

אני לא יודעת איך שחכתי לפרגן לספר הזה.
והאמת שכשחושבים עליו אז בעצם מה אנחנו לא יודעים?
טחנו את הנושא הזה כבר מכל הכיוונים נכון?
אז זהו שלא, הכתיבה של <mark>קרנית</mark> מדהימה והאפשרות לראות את הכל ממקור ראשון, בלי סילופים בלי מקורות יודעי דבר,
הכל כמו שקרה, בצורת כתיבה מהממת.
ספר מומלץ

וואו איזה ספר. למרות שההיסטוריה כבר ידועה לנו, מצליחה <mark>קרנית</mark> לרתק בכל פרט ופרט. הכתיבה שלה קולחת, מעניינת, ומרגשת כל כך. איזו אהבה מיוחדת חלקו, איזה מסע עשתה כדי להחזיר אותו... ספר מומלץ וחשוב. גם מכניס לפרספקטיבה את החיים הקטנים שלנו, כמה שחשוב לנצור כל רגע ולא להתעכב על הדברים הקטנים.