למרות שהנושא נראה די סגור, הרי הכל כבר ידוע והסוף גלוי לכולם, הספר חשף בפני עולם שלם אליו לא הייתי מודע כלל.
הספר כתוב מהלב. מהמקום הכי אינטימי ואישי שיכול להיות.
טרגדיה אישית נוראית שאף אחד לא מאחל לעצמו לעבור.
קרנית משתפת אותנו בחיי היום יום שלה החל מאותו יום ארור ועד סגירתה של הפרשה ועוד קצת אחרי על החיים שלה (כעין מכתב עדכון לאודי).
הכתיבה מרגשת, מספרת על החיים יחד לפני האירוע, ימי החטיפה ושינוי המציאות והמאבק בן השנתיים עד חזרתו של אודי לארץ.
תוך כדי הספר לומדים על דמותו של אודי ואורח חייו, מאחורי הקלעים של המאבק להחזרתו, איך נראה היום יום לאורך השנתיים האלה.,
קרנית שופכת אור על חייה בצל החטיפה ועל ההתנהלות. מי רצה לעזור, מי התיימר לעזור, מי באמת עזר, מי עזר אך התעקש להישאר בצל ולא להיחשף לאור הזרקורים ומי ביקש רק את אור הזרקורים...
הסיבה לכתיבת הספר, על פי קרנית, הייתה לעזור לה להתמודד, אך אנו הרווחנו ספר מרגש ומרתק שמאוד קשה להניח מהיד.
תוך כדי קריאה אף ניסיתי להשלים עוד פרטים בויקיפדיה על הפרשה ועל המאבק.
רציתי להודות לקרנית על החשיפה הכנה והרצון לשתף ובכך גם להנציח את זכר אודי.
שמחתי לראות שמאז כתיבת הספר קרנית מצאה זוגיות, הקימה משפחה והספיקה ללדת 2 ילדים.
מאחל לך רק טוב ואושר עם משפחתך החדשה.
לקרוא ולהתרגש!
