ביקורת ספרותית על מיתרי הקסם של פרנקי פרסטו מאת מיץ' אלבום
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 23 בינואר, 2018
ע"י זה שאין לנקוב בשמו


אילו פרנקי פרסטו, דמות הגיבור בספר הזה, היה ניגש לאודישנים של אקס פקטור, עיברי לידר וודאי היה אומר לו שאחד הדברים שהכי חשובים בשבילו אצל אומן, זה ההרגשה שהוא נותן על הבמה, שהוא פגיע. שהוא לא מושלם ושיש לו חולשות - ושלדעתו, לפרנקי פרסטו פשוט אין את זה. כשפרנקי פרסטו שר, בקולו האדיר והעוצמתי המשתווה ברמתו לקולו של אלביס פרסלי, ומגן בגיטרה המיוחדת והקסומה שלו שאחד ממיתריה זוהר בגוון של כחול בכל פעם שהוא משפיע על חייו של מישהו, הוא עושה את זה הכי מושלם שיש. פרנקי פרסטו תמיד נמצא בראש הפירמידה. פרנק פרסטו הוא האחד והיחיד, זה שאין שני לו. הטופ של הטופ. כשהוא עולה לבמה, כולם יודעים שזה יהיה שווה. פרנקי פרסטו הוא פשוט אומן מושלם, אין בו שום פגיעות - ואת זה עיברי לידר לא אוהב. וכנראה שגם הקהל, כלומר הקוראים, לא כל כך. אולי בעצם כן, אך עד שלב מסויים. אחר כך, חייבת להיות איזו פגיעות, איזו חולשה. דמות גיבור בספר, תרתי משמע.

אבל טוב שיש לנו את מיץ' אלבום. או יותר נכון, את המוסיקה - כן, כן, היא בכבודה ובעצמה - שהיא בעצם דמות המספר בסיפור הזה, אשר בקולה הערב לאוזן והנעים לעין, עם שלל האנקדוטות שהיא מפזרת, המשפטים הפיוטיים ומלאי העומק, וכן, גם הקיטשיות, מספרת את סיפורו של פרנקי פרסטו, האיש והאגדה. פרנקי, דמות בדיונית לחלוטין שברא מחבר הספר, שסיפורה מסעיר ועשיר כל כך בפרטים עד שנוצרת תחושה אצל הקורא שאולי היא בעצם דמות אמיתית שהסיפור מבוסס עליה. המוסיקה מתארת בסיפורה את כישרונו וגדולתו של האומן, לצד מאורעות פחות מושלמים, שהשפיעו גם לרעה על האומן. מילד קטן שחי לו בעיר קטנה בספרד, בתקופתו של העריץ גנרלו פרנקו, שאמו נרצחה על ידי אנשיו בתוך כנסייה לפני שהיא נשרפה וזמן קצר לאחר שיצא מבטנה, שגודל בהמשך על ידי אם חורגת שבשלב מסויים לא יכלה להתמודד עם טיפולו, נטשה אותו והשליכה אותו אל מי הים כמו שעשו למשה רבנו, ומי הים נשאוהו והביאו אותו למי שיהיה אביו המאמץ. בשלב מסויים, מתגלה התעניינותו של הילד במוסיקה, ואביו המאמץ שולח אותו ללמוד אצל מורה עיוור לנגינה. עם הזמן, החיים בספר נהיים בלתי נסבלים, והוא נאלץ לברוח משם לאמריקה על ספינה, כשהוא נפרד מכל האנשים שלמד להכיר ולאהוב במהלך חייו. שם, הוא מתחיל לנגן ולממש את כל מה שלמד אצל מורהו, דבר ההופך אותו לאט לאט לכל כך מפורסם ונערץ. אבל חשבתם ששם נגמרו הצרות? להיפך, שם הן רק מתחילות.
בסופו של דבר, זה סיפור על אומן בעל נפש מורכבת, כרוב האומנים, והנפש המורכבת הזו, יחד עם חייו האישיים, יכולים למלא סיפור שלם. וזה הסיפור הזה.

בעיניי, אחד מספריו החזקים של אלבום. חובבי המוסיקה יאהבו אותו, אבל גם חובבי הסיפרות הטובה והמשובחת, שזה בעצם כל אחד ואחת מכם. הוא כתוב ברגישות. בעל עולם דמויות עשיר, אנושי וחם.
כן יש פה ושם קצת קיטשיות. ויש קטעים מסויימים שהם טיפהל'ה לא אמינים - אבל זה מיץ' אלבום, לטוב ולרע. והרי ידוע לכל, שאומן טוב, הוא לא תמיד האומן המושלם. אומן טוב, הוא גם אומן פגיע. ומיץ' אלבום - בעיקר בגלל הקטע הזה של הקיטשיות, וחוסר האמינות הקל שצץ לו לפרקים - הוא אומן כזה.
19 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 8 חודשים)
תודה רבה, מירה. תהני...
Mira (לפני 8 חודשים)
זשל"ב תודה על הביקורת אהבתי.
ולעומת יעל ורויטל אני אוהבת את מיץ אלבוים ואחפש את הספר.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 9 חודשים)
יופי :)
מוּמוּ (לפני 9 חודשים)
כן, הבנתי את זה
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 9 חודשים)
כשאמרתי "האנשים שמעריצים אותו" לא התכוונתי לזמרים ולאומנים שבאים להלוויה שלו ומספרים על הקשר שלהם אליו, כי יש רגעים שבהם הם מרגישים שמשהו עובר אליו. אני מתכוון באופן כללי, לאנשים ששומעים את השלמות שבה הוא מנגן, עד שמתקבל הרושם שהוא מושלם.

ונכון, זו דיעה אישית, וזה מה שיפה, שכל אחד רואה את הסיפור אחרת.
מוּמוּ (לפני 9 חודשים)
קשה לי להאמין שגם המעריצים לא רואים את זה, כי זה פשוט נשפך ממנו, אבל זו כנראה דיעה אישית
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 9 חודשים)
מומו - שמח שאהבת, וזה עוד חיזוק לאחרים פה.
כשאמרתי שלא רואים שהוא פגיע, התכוונתי לאנשים ששומעים אותו מנגן. הופכים למעריצים שלו, חושבים שהוא מלך והוא הכי מושלם. הקוראים כמובן שרואים שהוא פגיע, כי הסיפור מספר להם זאת.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 9 חודשים)
בתיה - תודה רבה! סוף סוף מישהי ששמה את כל הדיעות הקדומות בצד, ובוחרת לתת לזה צ'אנס! מקווה שתאהבי. דווקא לא ממש הרגשתי במיוחד שהוא כתוב כתסריט.
מוּמוּ (לפני 9 חודשים)
בדיוק סיימתי אותו עכשיו!
ספר מעולה.
לא מסכימה שכשפרנקי פרסטו שר ומנגן לא רואים שהוא פגיע.
בת-יה (לפני 9 חודשים)
זשל"ב, כתבת ביקורת טובה ומשכנעת. הבעיה שלי עם אלבום היא שהוא כותב בסגנון של תסריטים,
ואת זה אני לא אוהבת, אבל אולי אנסה. מי יודע?
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 9 חודשים)
רויטל ויעל (וגם חני, מסתבר) - חבל לי שלא הצלחתי להעביר אליכן את יופיו של הספר. מקווה שאיכשהו תמצאו את עצמכן קוראות בו ביום מן הימים, ומודים לי...
הספר הזה בעיניי שונה מספריו האחרים של אלבום, בעיקר מהאחרונים. יש בו משהו שיותר מזכיר רומן רציני, ופחות גימיק מגניב.
תודה לכן בכל מקרה על המחמאות והשבחים על הסקירה שכתבתי.
חני (לפני 9 חודשים)
כל אומן באשר הוא יש בו אוקטבת רגישות גבוהה.. עברי הוא אמן מחונן במוזיקה.
סקירה יפה. משום מה לא נראה ספר מעניין.
yaelhar (לפני 9 חודשים)
רויטל הוציאה לי את המלים מהפה...
רויטל ק. (לפני 9 חודשים)
ביקורת טובה...
אבל צריך הרבה יותר מזה כדי לשכנע אותי לקחת ליד ספר של מיץ' אלבום, סורי...





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ