ביקורת ספרותית על חדר מאת אמה דונהיו
ספר מעולה

---

כשהייתי בן 7, ואימא שלי לקחה אותי ואת אחותי הקטנה ללונה פארק תל אביב, ראיתי את דודו זר מ"פרפר נחמד" עומד על הבמה בדיוק כמו בטלוויזיה (נראה לי שיש לי אפילו תמונה שלי איתו). אני חושב שזה היה הרגע שבו גם אני הבנתי שטלוויזיה יכולה להראות דברים ואנשים שיכולים להתקיים במציאות.

הזיכרון שתיארתי גרם לי להכנס ברצינות ל"חדר" כשלג'ק - המספר - קרה ההפך. רציתי לפרט יותר אבל לא רציתי להביא ספויילרים.

לפניכן... אני לא יודע אם כל כך נכנסתי אל הספר. המחברת (או שמא המתרגמת?) עשתה מאמץ, אולי גדול מדי, לוודא שהקורא יודע שמדובר בילד בן 5. לא מסגרת ייחוס שאני רגיל אליה. ורק אז - כשאימא שלו מכניסה בכוח את נקודת המבט שלה, לפני ומעבר לנקודת המבט של המספר, אך בצורה שקוראים בוגרים יבינו טוב ממנו מה התרחש שם - נגלתה לעיני הגדולה של "חדר".
האלמנטים המותחים שלו לא היו מביישים תכניות וביצוען של עורקים למערב בספרים של קלנסי ושם הקריאה שלי נכנסה להילוך גבוה שבה כמובן כבר התרגלתי לידיעות המוגבלות של דרכי עולם כשאני שוב בן 5 דרך עיניו של המספר.

» ביקורות נוספות של א״ב חיים
» ביקורות נוספות על חדר