איזה כיף לסיים עם הספר הזה, לסמן "סיימתי לקרוא" ולעבור הלאה.
אני קוראת את הספר הזה כבר 3 שנים, ואת האמת, אני לא זוכרת בדיוק מתי התחלתי אז אולי אפילו קצת יותר משלוש שנים.
יש לי רק וידוי אחד, דילגתי על הנספחים, וזה כי התחלתי לקרוא את הנספח הראשון והבנתי שהוא מדבר על דברים שכבר קראתי עליהם, ולכן אני באמת לא מפסידה שום דבר.
הם גם לא ישנו את דעתי ואת החוויה שלי מהספר, אז אני יכולה לקרוא אותם אחר כך אם אני רוצה.
הספר הזה ללא ספק שווה קריאה, אבל עבורי הוא לא חמישה כוכבים, וזה כי יש בו לא מעט פרקים שאני לא רק חושבת שהם משעממים, אני גם לא מבינה למה אני צריכה לדעת את הדברים שכתובים שם.
אבל מצאתי ערך רב בספר, פשוט הוא לא מושלם בעיניי, אולי זה כי אני קוראת אותו שנים, לקראת הסוף כבר הרגשתי שהוא משתמש במילים שהמשמעות שלהן פשוט לא נקלטת לי.
למשל יוריסטיקה, לאורך הזמן שקראתי את הספר ניסיתי להבין את פירוש המילה הזאת דרך גוגל כמה וכמה פעמים.
זה מגוחך שרק עכשיו בבדיקה הרביעית שלי בגוגל, אני מוצאת סוף סוף הסבר פשוט למילה: "יוריסטיקה היא דרך מהירה ופשוטה לקבל החלטה או להבין משהו, בלי לבדוק את כל המידע לעומק."
אז הנה לכם.
הנושא המרכזי של הספר הוא חשיבה, וכהנמן מפריד בין חשיבה מהירה ואינטואיטיבית לחשיבה איטית שיש בה יותר מאמץ.
חשיבה באופן כללי זה נושא שמעניין אותי, כי אני לא רואה את עצמי באיך שאנשים אחרים חושבים, ואני גם לא מבינה את החשיבה של עצמי.
זה היה מעניין לקרוא על הטעויות חשיבה שבני אדם עושים, על הטעויות שאפילו מומחים בדבר עושים.
זה גם היה מעניין להבין עד כמה אנחנו עצלנים מחשבתית, הנטייה שלנו להמיר שאלות קשות בשאלות קלות יותר, מבלי לשים לב בכלל שאנחנו לא באמת עונים על השאלה, הנטייה שלנו לחשוב שסיפור מסוים הוא יותר סביר, רק בגלל שהוא קוהרנטי, החרדות שלנו והזהירות שלנו מדברים שהסיכוי שהם יקרו נדיר.
אני לא האדם הכי רציונלי, אבל אני מבינה שרציונלי לא שווה הגיוני, שאני יכולה להיות הגיונית אבל לא רציונלית, וזה משהו שהוא כותב עליו באחד הפרקים האחרונים.
משהו על כך שהיגיון זה אם אפשר לנהל עם אנשים שיח הגיוני, אם הם מדברים ומתנהגים בהתאם לערכים שלהם, ורציונליות זה עקביות לוגית.
בכל אופן, אם אני אפרט על כל מה שהספר הזה מדבר עליו, אני אשב פה שעתיים, והביקורת הזאת תהיה מאוד ארוכה.
לא מתחשק לי, אני פשוט אגיד את מה שלדעתי מהותי לדעת על הספר.
אני חושבת שכהנמן כותב במבוא משהו על כך שהוא רוצה להעניק שפה, לאפשר לאנשים לדבר על הדברים האלה על ידי כך שהוא מלמד אותם ומעניק להם מילים כמו למשל "תיחול" או "תסוגה אל הממוצע".
המטרה של הספר זה ללמד אנשים פשוטים, על טעויות בשיפוט, ובבחירות שלהם, ומה משפיע עליהם בחיים.
בסוף כל פרק יש משפטים שנותנים דוגמה למקרה שרלוונטי לנושא שבו הפרק עוסק, למשל בפרק על קלות קוגניטיבית: "בואו לא נפסול את התוכנית העסקית שלהם רק מפני שהיא כתובה בגופן שקשה לקרוא אותו."
הוא קורא לחשיבה המהירה, האינטואיטיבית, "מערכת 1", ולחשיבה האיטית שדורשת יותר מאמץ "מערכת 2", ולמשל בפרק על קלות קוגניטיבית הוא כותב: "דומה שאחד ממאפייניה של מערכת 1 הוא שקלות קוגניטיבית מתקשרת לתחושות טובות. כפי שניתן לשער, מילים שקל לבטא מעוררות גישה חיובית. חברות שקל לבטא את שמן מצליחות יותר מחברות אחרות בשבוע הראשון שלאחר הנפקת מניותיהן, אף שההשפעה נעלמת עם הזמן."
זה ספר שמשלב פסיכולוגיה וכלכלה, כי הרבה מהדברים שהוא כותב עליהם רלוונטים לעולם הכלכלה.
אז הספר הזה מתאים גם לאנשים שאוהבים לקרוא פסיכולוגיה, וגם אנשים שרוצים לקרוא ספר "מועיל" שהם ממש יכולים לעשות איתו משהו, מבחינת הידע שהוא מעניק להם.
אני באופן אישי לא נתתי לו 5 כוכבים, כי היו לא מעט פרקים שפשוט לא מצאתי בהם שום תועלת אישית או עניין, ואולי הפרקים האלה יהיו יותר קלים לקריאה עבור כאלה שבקטע של סטטיסטיקה ומתמטיקה, אבל לי אין ראש כזה, לכן המאמץ להבין אותם לא השתלם עבורי.
אפשר להגיד שלא הבנתי הכול, למעשה קראתי את ה-180 עמודים הראשונים פעמיים כי התחלתי לקרוא בלי למרקר ואז רציתי למרקר אז פשוט התחלתי את הספר מחדש.
והפרקים האלו שבתוך ה-180 עמודים האלה שלא היו מעניינים בקריאה ראשונה, גם לא היו מעניינים בקריאה שנייה, אבל הדברים שכן היו מעניינים התחברו לי יותר ועזרו לי עם כמה דברים שתהיתי לגביהם.
אני ממש בקטע של אינטואיציות, ואני חושבת שהספר הזה עזר לי ללמוד ולסדר לעצמי כמה דברים בראש בנוגע לאינטואיציה.
הוא גם שיכנע אותי שזה מיותר למלא טופס לוטו, כי הוא גרם לי להבין יותר את הסיכויים של דברים, ועד כמה שזה מטופש להשקיע במשהו שהסיכויים שהוא יקרה כל כך פאקינג נמוכים.
בכל אופן, ברובו, הוא לא היה קריאה מהנה, אבל היו בו המון דברים מעניינים ומועילים שאני קוראת להם "זהב".
והוא מאוד עמוס ועשיר, ככה שאני לא חושבת שקריאה אחת באמת מספיקה, אבל אני באופן אישי ממש לא רוצה לקרוא אותו שוב, בשביל זה מרקרתי דברים, כדי שאני אוכל לחזור רק למשפטים שמעניינים אותי.
המשפט האחרון שמרקרתי היה גם המשפט האחרון ב"מסקנות", ולא מרקרתי את המשפט כולו כי ממש רק המילים האחרונות הזכירו לי משהו: "שהחלטתם תישפט על פי אופן קבלתה ולא רק על פי תוצאותיה."
שזאת אחלה עצה לקחת איתי להמשך הדרך, שאני מבינה בגלל שקראתי את הפרק שדיבר על כך שאנשים מנסים לנבא את התוצאות של ההחלטות שלהם.
לפעמים אופן קבלת ההחלטה יכול להיות מאוד טוב ואחראי, אבל התוצאה פשוט לא מספקת, וזה כי יש דברים בחיים שהם פשוט עניין של מזל ונסיבות ואי אפשר לנבא איך הם יתפתחו, אפשר רק לבנות מערכת שרוב הזמן מקבלת החלטות טובות.
לשנות מערכת שעובדת, שרוב תוצאותיה טובות, רק בגלל שיש פעמים שבהם המערכת הזאת לא הצליחה להוביל לתוצאה חיובית, זה סתם לנענע את הסירה בגלל הפסד שאי אפשר היה לנבא.
אני חושבת שאנשים מצליחים מבינים את זה, את החשיבות של מערכת טובה שעובדת, ואת ההבנה שלפעמים התהליך של קבלת החלטה, של להחליט במה להשקיע יותר ובמה לא להשקיע בכלל, הוא מאוד הגיוני וטוב, ובכל זאת הפסדנו את ההזדמנות להשקיע בחברה שלא חשבנו שיש לה סיכויים, ובכל זאת בזבזנו את הזמן שלנו עם בן אדם או מוצר.
אני באופן אישי מוצאת את המידע הזה מועיל, אופן קבלת ההחלטה יותר חשוב מהתוצאה.
קודם כל תוודא שיש לך מערכת טובה לקבלת החלטות, לתגובות, שיש לך הבנה בסיס של מה נחשב טוב, מה שווה את הזמן.
ואז התוצאה, גם אם היא לטובתך או לא, כבר לא כזאת חשובה, כי אתה יודע שיש לך מערכת טובה ויציבה שעובדת רוב הזמן, ושזה כבר הרבה יותר טוב ממערכת שמשנה את עצמה כל הזמן בהתאם לתוצאות שהן עניין של מזל.
אז לסיכום, אני ממליצה על הספר הזה לכל מי שרוצה ללמוד על חשיבה, ולהבין את המלכודות המנטליות שיש בסביבה שלנו, איך ניסוח יכול לגרום לנו לבחור אחרת, כמו למשל 90% נטול שומן על מוצר, במקום 10% שומן.
לדעתי הצנועה, בתור מישהי שסחבה את הספר הזה איתה שנים, הספר הזה שווה את הזמן.
הוא לא קריאה קלילה, אבל הוא במילא לא עבור אנשים שרק רוצים לסיים ספר ולעבור הלאה, ואני לא חושבת שהקריאה בו צריכה לקחת שנים, פשוט אני באופן אישי הייתי צריכה לשבת עם דברים יותר זמן לפני שעברתי הלאה לדבר הבא.