ביקורת ספרותית על ברכת האדמה מאת קנוט המסון
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 11 בינואר, 2018
ע"י יוֹסֵף


ביום שמש אחד, בלי רקע, ובלי עבר, הולך איש אחד, הולך ומעמיק אל פנים הארץ, אל הצפון ההררי והמבודד. הולך בין ההרים, אוכל לחם יבש וגבינת עיזים, שותה מי נחל, ובלילה שוכב לישון על העלים כשראשו על זרועו. כך הולך הוא ומעמיק אל פנים הארץ עד שבבוקר אחד הוא רואה לפניו שדות מרעה רחבים ואת היער, גבעות ירוקות, נחל מתנוצץ וארנבת מדלגת מעל המים.
כך מתחיל האפוס המונומנטלי על יצחק, האיכר, החלוץ, השתקן, איש העמל והעבודה, איש האדמה, איש הטבע. מהגבעה הזו הוא מתחיל את הכל. הוא מסקל את חלקת האדמה שבחר לו. עודר. חוטב עצים. בונה מגורים ומכלאות. הוא זורע הוא קוצר, הוא סוחב, הוא חוצב, הוא מייבש אדמת ביצות, והוא מצפה לברכת האדמה.
"כוכבי השמים, אוושת הרוח ביער, הבדידות, השלג, כוח האיתנים של האדמה, של הנמצא מעליה ובקרבה – כל אלה מילאו את לבו רצינות וקדושה. איש חוטא היה בעיני עצמו וירא את האל" (עמוד 11).
העונות מתחלפות, ויצחק הולך ומפריח את השממה בכוח תבונתו, חריצותו ועמל בלתי פוסק. חולפות השנים, יצחק מגדל משפחה, משברים באים וחולפים, אנשים נוספים באים, איתם מגיעות גם חולשות אנושיות. אבל יצחק "הוא איכר מכף רגל ועד ראש. אדם קדמון – שקם לתחיה ומביא אתו בשורה לעתיד, אדם מהתקופה הראשונה לעבודת-האדמה. הוא ידוע מאוד, מניין שנותיו הוא תשע מאות שנה, אבל הוא בן זמננו" (עמוד 362).

המסון כותב כתיבה רומנטית, עם דוק של מיסטיות, הוא סוגד לאדמה, לאינסטינקטים, לפרימיטיביות, ליסודות הקמאיים של הקיום. מזכיר מאוד את הפילוסופיה של ניטשה, את הבריחה מהרציונאליות אל הטבע ואולי אפילו אל סוג של פגאניות. "הם לא הצטערו שהיה עליהם לוותר על דברים שונים כגון פוליטיקה אמנות מותרות. ערכם של הדברים האלה הוא כערך הכסף שבני אדם מוכנים לשלם תמורתם. אולם האדמה תיתן תבואה - ויהי מה. היא הראשית, היא מקור היסוד. מה? חייהם ריקים ועצובים? הו, כלל וכלל לא! מעליהם כוחות עליונים, ולהם חלומות, אהבה, מגוון של אמונות תפלות" (עמוד 313). ומכאן גם הקרבה לרעיונות המטורפים שהניעו חלק מהגרמנים במאה הקודמת אל הגדולה שבזוועות. לכן צריך בצד ההתפעלות מהכתיבה והקסם גם סוג של ריחוק זהיר. על הצד האפל של המסון בזמן מלחמת העולם השניה כתבתי בסקירה על ספרו 'רעב'.

מדובר בספר מיוחד, ביצירה ספרותית מרשימה, ספרות אֶפִּית גדולה, גם אם העלילה לא שוצפת, והסערות שתקניות ולא מרבות במילים, כיצחק איש האדמה.
19 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
יוֹסֵף (לפני 8 חודשים)
:)
יפעת (לפני 8 חודשים)
סבא שלי פעם אמר לי שמרק עוף הוא המרק המסוכן ביותר. הוא אוגר את החום בתוכו ואי אפשר לראות את האדים עולים ממנו. הסערות השתקניות שלך הזכירו לי את המשפט הזה.
יוֹסֵף (לפני 8 חודשים)
תודה ערגה. כן סוג של כבדהו וחשדהו, דיאלקטיקה ספרותית שכזו...
ערגה (לפני 8 חודשים)
סקירה יפה וממצה.
"...לכן צריך בצד ההתפעלות מהכתיבה והקסם גם סוג של ריחוק זהיר." - מה שנקרא - כבדהו וחשדהו.
יוֹסֵף (לפני 8 חודשים)
תודה פואנטה! לקחתי מהספריה בהמלצתך.
MishaEla (לפני 8 חודשים)
מה שבוב אמר
פואנטה© (לפני 8 חודשים)
אם אהבת את זה ממליצה לך על "גבר זר בא למשק" - עוד ספר מיוחד על איכרים שתקנים, כתוב בשפה מרתקת אבל דווקא מציג את הסגידה לאדמה באור ביקורתי ומעורר מחשבה, במקביל להצגת מציאות אורבנית מנוונת.
יוֹסֵף (לפני 8 חודשים)
תודה בוב. אכן, יש שגב בהתבודדות שמבחירה.
עמיחי (לפני 8 חודשים)
ספר נפלא.
בוב (לפני 8 חודשים)
כתבת יפה מאוד. ועוד יותר מכך, הצלחת בביקורת לעורר בי עניין על הנשגבות שיש בבחירת ההתבודדות, דבר שעד היום מסב לי עונג רב בכל הזדמנות שידי משגת להעלם מקיטור הטירוף של הציוויליזציה.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ