ביקורת ספרותית על ברכת האדמה מאת קנוט המסון
ספר טוב

---

כמעט לאורך כל קריאת הספר הזה הדהד בראשי השיר "שדות שבעמק, קדמוני הלילה וריח הזבל ניחוח חציר.." כאשר ברקע קולות דפיקות המכושים של חלוצי הארץ.
למעשה זהו ספר שמוקדש כולו לאתוס כיבוש האדמה.
אל אדמות נורווגיה, אל ההרים, הביצות, היערות והמישורים הולך לו יצחק, גבור הספר, גבר חסון ולא נאה במיוחד, על מנת להגשים את עצמו בכיבוש הישימון הצפוני. זהו איזור שאין בו תנועה מלבד חיות הבר והלאפים הספורים שעוברים בדרכם אל מחוזותיהם. הוא עוזב את הכפר המסודר לטובת עבודה קשה ובדידות מזהרת. אלא שהעבודה אינה נגמרת כאשר הוא מכשיר עוד שטח למגורים שלשם כך יש לחטוב עצים ולהכין קורות וכבר משיג כבשה שגם עבורה יש צורך להקים מחסה. הוא חייב להשיג לו אישה שתעזור. מי תסכים להגיע לישימון זה רק איזו אחת "פגומה". וכך מגיעה אליו אינגיר, בחורה בעלת שפה שסועה שמוכנה לכל עבודה קשה ואפילו מביאה אתה פרה שלימה.. וכך לאט לאט ועם לא מעט בעיות מוקמת האחוזה הראשונה בישימון הצפוני. שהופכת לאחוזה רבת מבנים עם חיות משק רבות ואדמות מעובדות שמניבות בשפע. והסיפור אינו נגמר כאן אלא מביא את סיפורם של המתיישבים ביישוב המתהווה.

ניכרת בספר השפעתו הגדולה של ניטשה על הסופר. יצחק הוא כמעט על אדם בכוחו ובעוצמת דבקותו בטבע, באדמה המבורכת. אינגיר ובכלל הדמויות הנשיות בסיפור מוצגות בצורה שלילית ביותר. או שהן פושעות או שהן קלות דעת ורודפות ממון ותענוגות.
אין ספק שזהו שיר הלל לא רק לעבודת האדמה שהיא כמעט עבודת קודש. אלא לחיים הפשוטים והארציים ולעשייה בפרט. ניכר כי יש להמסון יחס שלילי למסחר, פוליטיקה ועסקנות ומבחינתו אין מקום לחלומות על הצלחות בעקבות רעיונות מתקדמים או השכלה שיביאו לכאורה לעשיית כסף קל. הכל אלו הם חלומות באספמיה.

קנוט המסון זכה על ספר זה בפרס נובל. זהו ספר טוב וקריא אבל פרס נובל? לא יודעת.

» ביקורות נוספות של גוטי
» ביקורות נוספות על ברכת האדמה