ביקורת ספרותית על כרוניקה של מוות ידוע מראש - מחודש 2015 מאת גבריאל גרסיה מארקס
ספר טוב

---

#
המוות ידוע מראש אבל לא ידוע על חשבון מי המהתלה. מארקס מתאר תהליך בו כל העיירה יודעת מה עומד לקרות, למה זה אמור לקרות. מי יבצע ומה יהיה אחר כך. כולם – פרט לבעל הדבר. איש לא טורח לספר לו שהוא אמור להרצח בתהליך ארוך מייסר ומלוכלך, על מזבח מה (שנראה לו) שהוא זכותו מלידה. האם התשלום הוא על מה שעשה במקרה הזה, או אולי במקרה הזה לא עשה מה שנטען שעשה? אין לדעת.

תאור הבוקר האחרון של חיי הקרבן מפורט כרונולוגית דקה אחרי דקה, בתחקיר כמו-עיתונאי. ההנחות, המניעים, השמועות. הכוח שיש להמון לעצב החלטה של היחיד ולבצע מעשה שהדעת סולדת ממנו. תאור הרצח גם הוא מפורט ונלעג – מוות מלוכלך ועלוב, ממניעים עלובים, שאפילו אלה החיים עם המוסכמות "המחייבות", לכאורה, רצח אין להם גמירות הדעת וההשלמה עם המעשה, אלא בדיעבד, כשהסיפור ותוצאותיו נצרב בתודעתם.

התנהגות אנשי העיירה מאפיינת היטב אנשים בכל מקום: לחלקם "לא נעים" להזהיר את הקרבן המיועד – אולי זו בדיחה? אולי אני אצא טמבל? חלקם חושבים שאולי יזהירו אותו, אבל זקוקים להתייעצות נוספת בעניין. אחרים מתכוונים להזהיר אותו, אבל מה בוער? נשתה משהו קודם, נפטפט קצת עם השכנים, נזהיר אחר כך...

לא הייתי בטוחה האם הסופר חשב אירונייה כשסיפר את הסיפור. יש בו קטעים אירוניים – הנשענים על הטבע האנושי ומוכרים לכל: לפעמים צריך רק נטישה של מי שאינו מחזיר לך אהבה, כדי שהנטוש יתאהב בנוטשו הדחוי.

סיפור אנושי קטן, הממחיש שלפעמים הגורל הוא הזולת.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על כרוניקה של מוות ידוע מראש - מחודש 2015