ביקורת ספרותית על אלף נשיקות מאת טילי קול
בזבוז של זמן

---

אף דמות כאן לא עשתה שום דבר רע.
לא יודעת מה אתכם, אבל אני אנושית. מתוקף העובדה הזאת, אני לא יכולה להתחבר לדמויות שלא עשו בחיים שלהן שום דבר רע. פה המצב הוא שתי דמויות מושלמות שעסוקות בלהיות מושלמות בזמן שהחיים קורים ומתאכזרים אליהן, ועוד כמה ניצבים. אז איכס.
הספר הזה עצבן אותי מהשניה הראשונה, ידעתי שאני לא באמת חייבת לסיים אותו בשביל לדעת את כל השתלשלות העלילה אבל המשכתי כי לא יודעת ואין לי מושג.

מכאן ספוילרים פםפם
אבל באמת שגם אתם תוכלו לדעת את הדברים האמורים למטה מהעמודים הראשונים של הספר, אז זה לא קריטי. מקוריות? תפניות בלתי צפויות? נאאא

לא באמת אלף סיבות על משקל אלף נשיקות ללמה אני שונאת את הספר הזה כי אני בהחלט יכולה למצוא אבל אף אחד לא יקרא:

*האם הייתם מחליטים לעבור למדינה אחרת ומספרים את זה לילד בן ה-15 שלכם יום לפני? לא? באמת? אם לשפוט לפי הספר הזה, זאת התנהגות לגיטית ממש. אה, ואותו ילד לא ירגיש צורך להיפרד מאף אחד חוץ מהחברה שלו.

*החברה המוזכרת לעיל שלך ניתקה קשר בלי הסבר? אה, זה כי היא גוססת מסרטן. והיא סתומה. היא רוצה להגן עליך. לא תעמוד במוות שלה. היא יודעת שאתה ככ אוהב אותה, עד כדי כך שתמצא דרך להגיע מנורבגיה לארה"ב וזה רע כי... זה פשוט רע. לכן, התכנית שלה היא למות בהפתעה :) איזה כיף?! נכון שאתה מרגיש יותר טוב עכשיו?? אתה תקום יום אחד בבוקר והיא תהיה מתה! ככה פוף :) היא אפילו חושבת שלא ישימו לב לחסרונה בביהס כי היא ענווה או משו.
זאת הנקודה שבה אני מקיאה. הנקודה שקיימת ביותר מדיי ספרים שקראתי ובבקשה שאני לא אתקל בעוד כאלה.
(מיותר לציין שהתכנית של פופי נכשלה ורון גילה שהיא גוססת כשהוא חזר אחרי שנתיים של גסיסה והיה לו נורא עצוב.)

*רגע, מה קורה איתך אחרי שהחברה המוזכרת לעיל שלך ניתקה איתך קשר בלי הסבר? עכשיו, תמרוד! תעשן ותשתה במגניבות רבה. אבל! בלי לנשק אף אחת אחרת שומע?! הבטחת לה. לבחורה שעכשיו ניתקה איתך קשר. שנמצאת במדינה אחרת. שלמיטב ידיעתך לא תראה עוד לעןלם. שנתיים. שלמות. אל תנשק אף אחת. כי הבטחת לה. זה הגיוני, אל תתווכח. (אמנם גם הבטחת לה שלא תעשן כשסבתא שלה מתה מסרטן ריאות, אבל זה לא קשור בכלל משום מה, כי אתה מפר רק את ההבטחות שבא לך).

*פופי. די לחיות בסרט ורוד ומושלם עטוף בעוד סרט. זה דוחה. בתודה. ומה זה השם הזה.

*אין עלילה. זה כמו הספר השני של דמדומים. הוא הולך, היא עצובה. ואז הוא חוזר, והיא שמחה. אה, חוץ מהפרט השולי שפה אחרי שהיא שמחה היא מתה. תכלס, חבל שבלה לא למדה ממנה קצת.

*הסוף הוא פשוט פחחח בעיניי. למצוא אלף אנשים (בקלות רבה) שיפריחו את הנשיקות שלכם (אוקיי, לא את הנשיקות עצמן, את אלף הפתקים עם התיאורים שלהן שפופי כתבה כי סבתא שלה הביאה לה צנצנת שהיא אמורה למלא באלף תיאורי נשיקות. ממש קשה לי לכתוב את זה בלי לצחוק) זה... מקסים. הי אל תבהלו מזה שהיא מתה כמצופה אבל! גם המוות לא מפריד בינהם. כמה רומנטי, אני אתחיל לשזור פרחים עוד שניה. תחזוק זוגיות עם גופה 11 שנים זה חולני. העיקר שהם ביחד בסוף לא? מי צריך אשכרה לחיות 11 שנים בכלל ולנסות להמשיך הלאה.

*כל הספר הזה הוא גלגול עיניים אחד גדול. פשוט צריך לקרוא אותו כשהעיניים תקועות על מצבן המגולגל בחיי.

*הנה בעיה. אני רוצה לרצוח את שני הגיבורים כי הם פתטיים ומעצבנים ברמות, אבל שניהם כבר מתים בסוף הספר. אם הם לא היו מתים הייתי מקדישה להם את זה מכל הלב https://www.youtube.com/watch?v=mvJjmWTg7Qo&spfreload=10 :]

*יש מלא ספרים מהסוג הזה, אבל באמת שהוא הצליח להיות גרוע הרבה יותר מכל השאר. הוא משאיר להם אבק.

*כאילו, בני נוער אדיוטים או מה? אני דיי בת נוער ואני לא מרגישה אידיוטית במיוחד (לפעמים). למה הם מוצגים ככה ביותר מדיי ספרי נוער. למה. אני רוצה להפסיק לקרוא ספרי נוער אבל אני יודעת שזה לא יקרה בזמן הקרוב כי הם נוחים, זה טראגי. הצילו. רובם לא מועילים ולא מזיקים, אבל אז יש את הספר הזה ושכמותו.

אני מרגישה שלא הבהרתי מספיק כמה אני שונאת את הספר הזה וכמה הוא עצבן אותי. כמה שאתם חושבים? אז יותר.

» ביקורות נוספות של ריצ' רצ'
» ביקורות נוספות על אלף נשיקות