ביקורת ספרותית על המדריך לימים הקרובים מאת יואב בלום
ספר מעולה

---

יצא לי לחשוב על זה. עוד לפני שקראתי את "המדריך לימים הקרובים" יצא לי לחשוב על זה.
יצא לי לחשוב על מה היה קורה אם הייתי עוברת בחיים דברים אחרים לגמריי, דברים בלי קשר לפעולות שלי. הגעתי למסקנה שהתרחיש הזה לא אפשרי כי הייתי היום בנאדם אחר לחלוטין במקרה הזה. אם בגיל צעיר הייתי צופה ברצח מקרוב או טסה לרומניה או מתייתמת (טפו טפו וזה) זה היה משנה בי משהו. משהו באופי הבסיסי שמרכיב אותי. כי האופי שלנו נקבע לפי החוויות שאנחנו עוברים, הדברים שאנחנו רואים, שומעים, מריחים. הם משפיעים על הצורה שבה אנחנו מגיבים ומתנהגים. כל דבר משפיע. לצורך העניין, אם הייתי נולדת במדינה אחרת למשפחה אחרת והיו לי חברים אחרים ובית ספר אחר - ככל הנראה גם אני הייתי אחרת, אפילו אם השם והמראה שלי היה נשארים אותו דבר.

יואב בלום לקח את הנקודה הזאת והמציא עולם שבו ניתן לשפוך חוויות לתוך בקבוקי אלכוהול או דברי מאכל: בנאדם יכול ללכת לטיול בפריז, להכניס את החוויה הספיציפית הזאת לתוך שוקולד וככה מי שיאכל מהשוקולד ירגיש כאילו הוא חווה בעצמו טיול בפריז. זה גאוני. בספר, הוא מציג את החיוביות שטמונה ברעיון הזה, האפשרות להכניס לאנשים שמרגישים כשלון כמה הצלחות יכולה להרים אותם. מצד שני, הוא מציג גם את השליליות של העניין - את מה שיכול לקרות אם הידע הזה נופל לידיים לא נכונות. וכמו כל ידע שנופל לידיים הלא נכונות, רק דברים רעים. כל חוויה שאנשים עוברים משנה אותם, אנחנו מדברים פה על יכולת לשנות אנשים; לשנות להם אפילו אופי, דפוסי חשיבה והתנהגויות במקרים מסוימים.

אני חושבת שזה ספר מעולה. אולי פחות מ"מצרפי המקרים" כי שם היה בסוף טוויסט גאוני, אבל מעולה בדרכו. היה לי כיף לקרוא אותו, הוא שונה. הוא לא עונה על ההגדרה הרגילה למילה "ספר" ואהבתי את זה מאוד.

נכון, הוא מתחיל קצת לאט, עם קצת קטעים משעממים. אבל די מהר נכנסים לעלילה ומתחילים להבין מה קורה ומי נגד מי. ונכון, היה את השינוי שבן עובר, אולי הייתי רוצה שהוא יתרחש אחרת. פחות יראה כמו איזה קסם או משהו... וזה גם באמת קצת מעצבן שלא היה הסבר על הספר שבן קנה שפונה אליו ומדריך אותו אישית - איך הוא פועל ומי בדיוק הסופר, אבל אולי הדברים האלו נבעו מהרצון להכניס בכוונה אלמנטים על טבעיים כמו ב"מצרפי המקרים".

בכלל, אתם יודעים, נדמה לי שמצאתי טעות בספר. בעמוד 294 כתוב ש"ליאון זיהה את הקול" ומיד אח"כ - בעמודים הבאים - מתייחסים לקול כאל "הזר" ולא משתמשים בשם שלו. אז או שלא הבנתי משהו או שזאת פשלה (: קיצור, אם קראתם את הספר והבנתם מה שאני לא הבנתי בקטע ההוא, תעדכנו אותי... אני אתבאס. אני חולה על למצוא פשלות כאלה בספרים, יש לי אחת ב"שלם יותר מלב שבור" ושם הפשלה וודאית.

בכל מקרה,
אני חושבת שיש ליואב בלום הבנה עמוקה על בני אדם, הכתיבה שלו יפה, מצחיקה ואפילו מרגשת לפעמים. אם יצא עוד ספר שלו, אני ארוץ לחפש אותו. תודה אלוהים, גם אם לא פרגנת ביותר מדיי סופרים ישראליים טובים, לפחות שמת כמה.

» ביקורות נוספות של ריצ' רצ'
» ביקורות נוספות על המדריך לימים הקרובים