ביקורת ספרותית על אלף נשיקות מאת טילי קול
ספר מעולה

---

ואוו אוקי. אני חושבת מה לכתוב פה ואני לגמרי לא בטוחה איך להתחיל לדבר על הספר המדהים הזה.
טוב בואו פשוט נתחיל, אני אנסה לעשות את זה בלי ספוילרים, אם יהיו אני אגיד.
שמעתי על הספר הזה מכמה בנות שאמרו שהוא אחד הספרים הכי טובים שהם קראו בחיים שלהם, בכנות? פקפקתי בזה.
הכריכה נראית מעט ילדותית, הסיפור נשמע קיטשי ברמות ולא הייתי בטוחה שאני כזה אעוף עליו.
טעיתי. אוקי? אני מודה שטעיתי ובגדול כל כך.
הכריכה אולי קצת ילדותית אבל זה מה שהופך אותה למושלמת לספר הזה, היא מתארת את פופי בצורה מדהימה כל כך.
אין לי בעיה עם ספרים רומנטיים, להפך, אבל אני חושבת שכל דבר צריך במידה ויותר מדי רומנטיקה זה רע. פה למרות שהספר כולו קיטשי ורומנטי זה לא הרגיש לי יותר מדי.

העלילה בתמצות:
פופי ורון נפגשו בגיל חמש ברון עבר לגור ליד פופי. באותו יום הם הבטיחו להיות החברים הכי טובים לנצח.
כעבור שלוש שנים, פופי ורון בני שמונה וסבתא של פופי שהיא כל כך אוהבת מתה אך לא לפני שהיא מביאה לה צנצנת מלאה לבבות נייר ומסבירה לה שהיא צריכה למצוא מישהו שינשק אותה אלף נשיקות כמספר לבבות הנייר ופופי על כל לב צריכה לכתוב את הנשיקה ככה שכשהיא תהיה גדולה היא תוכל להראות את זה לנכדה שלה.
פופי מספרת על זה לרון ורון מחליט להיות זה שיעניק לה כל נשיקה ונשיקה.
כשהם בני חמש עשרה ההורים של רון מודיעים לו יום אחד שהם חוזרים חזרה למקום ממנו הם באו והוא ופופי מבטיחים לשמור על קשר.
בגלל שאני לא רוצה לעשות ספוילרים אני רק אגיד שפופי ביום אחד מנתקת כל קשר עם רון.
אחרי שנתיים הוא חוזר חזרה לעיירה ומנסה להבין מה קרה.

פופי היא הבן אדם הכי מתוק ואופטימי ששמעתי עליו אי פעם, לא משנה מה קרה היא תמיד נשארה אופטימית ולא איבדה תקווה שיהיה יותר טוב.
רון, רון מורכב יותר מפופי, אחרי שהיא ניתקה איתו קשר הוא התחיל לעשן, להסתובב עם טיפוסים לא משהו ופשוט לעשות דברים לא טובים.
אבל למרות כל זה אהבתי אותו, אהבתי את הביטחון העצמי שלו, שהוא תמיד ידע מה הוא רוצה ולא הזיז לו מה אנשים חושבים או אומרים. שהוא תמיד היה שם בשביל פופי ודאג לה.
אני מניחה שיש אנשים שיגידו שהזוגיות שלהם לא הגיונית, איך שני אנשים יכולים להיות ביחד בגיל שמונה ולא להפרד כל הזמן הזה, אז אני לא חושבת שזה לא אפשרי. אני חושבת שזה פשוט נדיר ומשהו שלא קורה לכולם אבל בתכלס זה מדהים.
כל כך אהבתי את זה שבכל פעם שהם התנקשו פופי הייתה סופרת את הנשיקה ואומרת "נשיקה מספר כולשהו עם רוו שלי.. והלב שלי כמעט התפוצץ"
זה כל כך חמוד.

זה השלב בוא מגיעים הספוילרים אז כן, שתדעו.
אני חושבת שזה הספר שגרם לי לרצות לבכות הכי הרבה פעמים. יש לי כלל- לא בוכים באמצע ספר אלא רק בסופו ופה היה לי ממש קשה לעמוד בו.
אני אהיה כנה ואגיד שידעתי שפופי תמות עוד לפני שהתחלתי את הספר כי עשיתי לי בטעות ספוילרים אבל עד השנייה האחרונה הכחשתי את זה, גם כשידעתי שזה אבוד. כי היא מדהימה וזה לא הגיע לה.
קראתי פה כמה ביקורות שאמרו שההתייחסות של פופי אל המצב שלה לא הגיונית או שלהפך דווקא פה הסיפור עם הסרטן היה אמיתי יותר, אני לא מסכימה.
בתור אחת שמכירה מישהו שמת מסרטן אין דרך אחת לעבור את זה, כל אחד עובר את זה בדרך אחרת שמתאימה לו ולכן לדעתי בספרים שעוסקים בסרטן אי אפשר להגיד שההתייחסות לא הייתה טובה, כי כל אחד מגיב אחרת.
יש את המשפט שסבתא של פופי אמרה לה על זה שדברים טובים נעלמים מהר (אני אהיה כנה ואגיד שאין לי כוח ללכת להביא את הספר בשביל לצטט את המשפט במדויק אז תתמודדו עם מה שיש) זה נתקע לי בראש, ההנחה הזאת שדברים טובים נגמרים מהר יותר מדברים רעים. אני לא יודעת אם זה משפט שנכון לכל סיטואציה אבל לחלק מהן הוא נכון ומשום מה זה עודד אותי במן צורה מוזרה.

זהו אני מניחה, שיהיה לכם לילה טוב וכל זה(:

» ביקורות נוספות של מיאו
» ביקורות נוספות על אלף נשיקות