ביקורת ספרותית על השתקפות מאת גל אלגר

---

אני לא יודעת איך לדרג את הספר הזה, לעזאזל. אני באמת לא יודעת. והפעם זה לא בגלל שאהבתי אותו בילדות ואז בקריאות חוזרות הרבה פחות, כמו שקרה לי עם ווינטר בלו..
זה פשוט בגלל שלא הצלחתי לגבש לעצמי דיעה מסודרת עליו. וזה ממש מציק לי, כי בניגוד מוחלט לאיך שהחדר שלי נראה רוב הזמן , אני אוהבת שהכל בראש שלי מסודר וברור.
הספר הזה פשוט בלבל אותי לחלוטין, בכל כך הרבה רמות. הדירוגים שאני חושבת עליהם נעים בין 'בזבוז של זמן' ל'מעולה'.. אוף. למרות כל החסרונות שבהחלט קיימים בו, אני קראתי אותו די מהר והופתעתי מדברים שקרו והיה לי אכפת מהדמויות ובעצם אי אפשר לומר על הספר הזה שהוא 'בזבוז של זמן' כי הוא מנער כזה, כמו סטירה. ואני לא חושבת שאפשר להישאר אליו אדיש (אלא אם כן אתם תום וההתנהגות שלכם גם ככה לא הכי הגיונית). ואני לא מרגישה שלא הייתי צריכה לקרוא אותו. טוב, אבל הוא גם לא 'מעולה' כי בין השאר גם הכתיבה מעצבנת. היא ילדותית לפעמים, ומשולבת בסלנג לא קשור ובמלא.נקודות. ופשוט מעצבנת בכללי. אולי זה קשור לעובדה שהוא התחיל להיכתב ע"י גל אלגר כשהיא היתה בת 16. (הביקורת האחרונה שלי היתה על ספר של סופרת ישראלית שכתוב גרוע, אני כנראה לא לומדת לקח >< וכן, אני יודעת שגם אני ישראלית והכתיבה שלי לא מושלמת אבל היי, אני לא קוראת לעצמי סופרת ואני לא לוקחת כסף על המילים שלי!). 'טוב'? לא ממש. כי הכתיבה והחוסר הגיון והנמרחות והיו קטעים שגבלו בגיחוך מרוב שהם לא היו אמינים. 'בסדר'? לאא, 'בסדר' לא מבטא את זה נכון. זה לא ספר 'בסדר'. 'לא משהו'? איך אפשר לדרג ככה ספר שהתעסקתי איתו הרבה אחרי שסיימתי אותו והוא עדיין במחשבות שלי? אמנם,אני לא אגיד שמיררתי בבכי כל הקריאה כי לא עשיתי את זה, אבל בהחלט יצאתי ממנו עם סוג של דיכאון והלם והוא הזיז לי ועצבן אותי והכעיס אותי והעציב אותי. אולי הוא ספר מעוות כזה שלמרות שהוא מטלטל לא טוב להתעסק איתו ולקרוא אותו? נחזור ל'בזבוז של זמן'? לא. הוא לא 'בזבוז של זמן' מבחינתי.

אז קודם כל, כשהתחלתי לקרוא אותו ממש לא חשבתי שהוא ילך לכיוונים שהוא הלך אליהם (התקציר בהחלט תרם לעניין). וכשהבנתי כבר שהוא אכן הולך לכיוונים האלה - לא חשבתי שככה הם יתפתחו ושזה מה שיקרה ושככה הספר יגמר. אז מצד אחד ספר לא צפוי זה מעולה, אבל מצד שני, כשספר שהוא ממש לא פנטזיה ומתיימר לספר על התנהגות אנושית ועל החיים שלנו (כמו שכתוב בברור בעיגול הזה על הכריכה) הולך לכיוונים לא צפויים והדמויות שלו מתנהגות בצורה לא צפויה ודי לא עקבית אז... זאת בעיה מסוימת.
צורה לא צפויה ודי לא עקבית = תום. בחיי, הדמות שלו היא כאב ראש אחד גדול. מצד אחד לפעמים הוא אטום וחסר טקט ולא אכפתי בהגזמה - ואז בפעמים אחרות הוא הכי רגיש והכי מבין והכי מתחשב. הוא מזמין את עצמו לשבת אצל דוד שלו - ואז תוקף אותו מילולית. הוא מגיב באדישות מסוימת לדברים שאמורים לטלטל אותו - ואז קופץ לו הפיוז משטויות. הוא חכם - ונשמע מטומטם לפעמים. הוא קשוח - ומתרפס. הוא מתנהג בצורה לא אפשרית. ושמתי לב שהסובבים אותו מתנהגים אליו בצורה דומה לפעמים - אם היו כועסים ע ל י בגלל משהו שעשיתי בכיתה ה' ואפילו לא קרה באשמתי הבלעדית סביר להניח שלא הייתי זוכרת מה רוצים ממני כי כל היסודי מעורבב לי בראש. איזה כיף היה ביסודי ;( אני רוצה לחזור להיות ילדה קטנה וטיפשהה ;((
למען האמת ; עומר, האח הגדול של אפרת, הוא דמות די עקבית. אני מרגישה שאת המניעים שלו כן אפשר להבין. אנוכיות ועיסוק מופרז בעצמך אלו תכונות שאפשר לקלוט. לא לכבד, אבל לקלוט!
ובכלל לא דיברנו על אפרת. אוף איתה. במהלך הקריאה רציתי פשוט לנער אותה חזק, שתתאפס על עצמה. ותפסיק לחייך. שפשוט.תפסיק.לחייך.

את רובן המוחלט של הדמויות בעצם צריך להטיס לטיפול נפשי כמה שיותר מהר ולפני שיקרה משהו רע. ברצינות, כמעט לכל דמות שם יש איזשהי בעיה שהיא מתמודדת איתה בצורה לא בריאה והספר הזה פשוט חולה. מדכא וכבד ונמרח וחולה. ואני לא אדרג אותו אבל תקראו אותו כדי שתהיו שותפים לרגשות שלי כלפיו. או שלא תהיו שותפים ותהיה לכם דיעה ברורה ולא תיאלצו לחפור על חוסר היכולת שלכם לדרג אותו וזה יהיה אחלה P;

» ביקורות נוספות של ריצ' רצ'
» ביקורות נוספות על השתקפות