ביקורת ספרותית על דובון שחור עם אף לבן מאת רמי קרדה
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 29 באוקטובר, 2017
ע"י דנה


גילוי נאות, את הסופר רמי קרדה הכרתי לפני כשנתיים, כשעמדנו זה לצד זו וקידמנו את ספרינו בשבוע הספר של שנת 2015.
לכאורה לא היה לנו הרבה במשותף - הוא היה סופר שבאמתחתו כבר חמישה ספרים ואילו אני בזמנו הייתי סופרת ביכורים צעירה עם "ילד" יחיד. ספרו של קרדה הוא רומן המתרחש על רקע מלחמת העולם השנייה ושנים אחריה, ואילו אני, חסידת המתח, כתבתי על בלשית ניו-יורקית המנסה לפתור תעלומת רצח שהדירה שינה מעיניה במשך שלוש שנים. כל אחד מאיתנו הגיע מעולם ספרותי משלו.
ובכל זאת, הסתקרנתי ורכשתי את ספרו של קרדה (עם הקדשה חמה, כמובן). תמיד כיף לפרגן לסופרים ישראלים, ובוודאי לרמי, לאחר החוויה המגבשת בשבוע הספר.
ואולם, שנתיים חלפו, ובעוד שקרוביי קראו את הספר ואהבו, אני המשכתי לדבוק בנישת המתח, אך לבסוף החלטתי לעשות מעשה ולהעמיק את היכרותי עם אותו "דובון שחור עם אף לבן".
קרדה כותב בשפה יפה, גבוהה, שמכניסה את הקוראים לרוח התקופה, אך אינה מקשה על הקריאה. הוא מצליח לגולל סיפור שנפרש על פני כמה עשרות שנים בצורה קלילה וזורמת, שאינה מכבידה על הקוראים.
קרדה חושף אותנו לתרבות הגרמנית במחוות הקטנות, הברכות היומיומיות, השטרודל שלצד התה, הגאווה הלאומית שנרמסה ושוב נבנתה לאיטה.
דמותו של דניאל, שאנו מכירים כילדון ו"צופים" בו גדל ככל שהדפים עוברים, היא מרשימה ומיוחדת, וטומנת בחובה מורכבויות וניגודים. הספר מעלה שאלות של דת ואהבה, מוסריות, נאמנות לאומית, הורות ועוד.
הסיפור עצמו יפה בעיני. לעתים התחושה היתה של קריאת אגדה, סיפור מעשייה מתמשך, אך זה לא גרע מהקריאה. אהבתי גם את הנקודה שבה הסופר בחר לעצור את הסיפור ולאפשר לו להמשיך להתגלגל הלאה בדמיוננו.
העורכת שבי לעתים התעכבה על שגיאה פה ושם, אבל אי אפשר להתכחש לכך שספר זה נכתב על ידי אדם שנאמן ואוהב את המילה הכתובה בכל מאודו.
רמי היקר, תודה על "הדובון". אני מאחלת לך הצלחה רבה עם יתר ספריך, שגם הם בוודאי כתובים יפה ומרגשים כמו הספר הנוכחי.
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



4 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ