כשקוראים ספר שהוא נהיר מרגישים הקלה. יודעים מי נגד מי. לא מנסים לדמיין מי אמר מה, או באיזה הקשר. כשקוראים ספר שחצי ממנו כרוך בלדמיין את הסיטואציה, אין נכון ולא נכון כי הסופר משליך נקודות למחשבה ואתה כקורא תופס או לא את הלך העיניינים ואז ממשיך הלאה. כמו למשוח קו דמיוני מהסופר לקורא עד סוף הספר. גם הקפיצות והאמירות המרובות של הגיבורים כל אחד בתורו לא ממש עזרו לרצף הגיוני של העלילה. אז, צפו למשהו שונה, קצת ביזארי ובלתי נתפס בתרבות שלנו. קצת כמו לצאת לסיור מחוץ לקופסא.
עם זאת הספר ריגש וריתק לכל אורכו. כשניסיתי לתפוס תמונות בדמיון זה אפילו כאב בלב. אני מבינה היום שהדלתות שלנו למדינות כמו קוריאה, יפן, סין...אמנם פתוחות בקו אווירי או במושגים כלליים אך מבנה החברה והתרבות כה שונים. רחוקים מלהיות ברורים לתרבות שלנו שהיא תרבות אינסטנט תרבות ה - "כאן ועכשיו".
אנסה לשים את המילים הנכונות בתבניות הנכונות בכדי לדייק באמירות שהספר מציג.
************************************************
הספר כולו מתאר את חייה של יונג-יה , היא פשוט החליטה להיות צמחונית. אצלנו זה דבר רגיל שאדם בוגר מחליט להיות צמחוני או טבעוני. אך בקוראה דבר כזה לא יתכן כי כל המאכלים הקוריאנים מכילים סוג של חיה כל שהיא. מרגע שהחליטה שבשר לא ייגע בשפתיה נפלה לתהומות שבהם נפלה אליהן לא בגלל הנפש הפגועה כמו החברה שבה היא חיה . הספר נוגע בכל "השדים" שהגיבורה הייתה אמורה להתמודד אתם אך לא ממש בהצלחה.
יונג–יה אישה למופת, כשאומרים אישה למופת בכל קונטקס קוריאני מתכוונים לאישה שקופה.
השקיפות מתבטאת בכך שהיא מצייתת לבעלה, לאביה, לבוס.. בלי לומר דעתה בפרהסיה. אישה לא למופת זו אישה שמתיימרת ללכת אחר צו ליבה בלי קשר לכיבוד הורים או מסורת.
הפריעו לי המוני דברים בספר אך הדבר שהפריע יותר מכל זה כנראה התרבות. האדרת הגבר והזילות כלפי נשים.
היה שם תיאור של הגבר על האישה שבחר להיות אשתו,התיאור לא מצא חן בעיני בלשון המעטה. הוא מספר על אישה רגילה, לא יפה, לא מצטיינת בכלום, לא סקסית או מושכת, לא מתלבשת יפה. באמת אני תוהה למה בכלל גבר יחליט בדעה צלולה להתחתן עם מישהי כזו? ובכן הסיבה היחידה היא : כי אישה כזו לא תעלה עליו בשום תכונה. והיות שהגבר הוא עם תכונות ממוצעות ובינוניות ומטה זה היה סידור נפלא.
הקונטרס בעלילה היה כה גדול בין השקט החיצוני שגיבורי הספר שידרו לרעש הפנימי. ברור שיהיה רעש כזה אם הנפש אמורה להדחיק את הכעסים הרבים פנימה כיאה לתרבויות שציינתי למעלה.
הסופרת תוקפת כמה סוגיות קשות בו זמנית עד שליבך מתכנס בזעם על החותם והציוויים שהתרבות הקוריאנית מייצגת.
אצלנו קוראים לסוגיות הקשות התעללות מילולית ופיזית. בעלילה הסוגיה מזדחלת לאט לאט מתחת לפני השטח כשמנסים להבין מאיין הכל התחיל.
ספר לא פשוט, לא מתאים לכל אחד, בייחוד בגלל החלקים הלא ברורים שהדמיון אמור להמשיך.
השמטתי מהסקירה בכוונה את החלקים הארוטיים והיצריים כמו כן את היצירתיות שנעה בין פורנוגרפיה קלה לאמנות ציורי הגוף.
• מקווה שלא בלבלתי אתכם, ואם כן זה לגמרי בגלל הקפיצות בספר. עדיין רומן שונה ושווה .

















